מדינת ישראל נ' חמאד

הכרעת דין

הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה וגניבה – עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ובעבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל.

ניתנה והודעה היום כ' אדר א תשע"א, 24/02/2011 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות כדלקמן: התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה וגניבה – עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל.

2.יובהר, כי מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 19/2/11 , בשעה 05:50 לערך, התפרץ הנאשם לבית החולים מזרע בעכו, בכך שקפץ מעל גדר המקיפה את בית החולים, תלש את סורג חלון השירותים ונכנס דרך החלון אל מח' ריפוי בעיסוק בבית החולים. בהמשך לאמור לעיל גנב הנאשם מהמחלקה הנ"ל מחשב, וכן מספר פריטים מתוך ארון נעול, זאת לאחר ששבר את מנעול הארון. השווי הכולל של הנזק שנגרם ממעשיו הנ"ל של הנאשם הינו בסכום של כ-2,000 ₪.

3.לחובת הנאשם יש לציין את חומרת העבירות בהן הורשע, תוך הדגשה לחומרא של עבירת ההתפרצות והגניבה, שכן עסקינן בעבירה חמורה אשר לא בכדי קבע המחוקק בגינה עונש מירבי של 7 שנות מאסר. עסקינן בעבירה שהפכה זה מכבר ל"מכת מדינה" והפוגעת קשות בביטחון תושבי המדינה.

4.אשר על כן, ונוכח הקושי בפענוח עבירות ההתפרצות למיניהן, מן הראוי להחמיר בדינו של מי שהורשע בביצוע עבירה זו, למען יראה הפרט ויירא ולמען יראו עבריינים בכח וייראו. להמחשת האמור לעיל יובאו דבריו הבאים של ביהמ"ש העליון ברע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל:

" ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה ידעו כי עלולים הם למצוא עצמם משילכדו, מאחורי סורג ובריח – כדי לפתור מעונשם, ולו לתקופת מה את הציבור" (לא פורסם).

5.כך גם במקרה דנן מן הראוי להרחיק את הנאשם מהחברה לתקופה ממושכת, מה גם שעסקינן בנאשם שבעברו הפלילי הרשעות קודמות בעבירות רבות, לרבות עבירות רכוש ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודש, אשר לא היה בו על מנת להרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע עבירת רכוש חמורה, בצד עבירת אלימות כלפי רכוש.

6.לטובת הנאשם יש לציין את הודאתו בהזדמנות הראשונה ואת נסיבותיו האישיות הקשות, כנטען על ידי הסנגור. ברם, אין בטעמים לקולא הנ"ל על מנת להצדיק התחשבות בדינו של הנאשם ועל מנת להטות את הכף בתיק זה לטובתו, שכן אינטרס הציבור בנסיבותיו של תיק זה, גובר על אינטרס הפרט.

7. לסיכום, נוכח כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

א.מאסר בפועל לתקופה של 12 חודש. הנני מורה על הפעלת המאסר על תנאי בן ה-12 חודש, שהושת על הנאשם בת.פ. 3026/06 בביהמ"ש השלום בעכו, זאת במצטבר לתקופת המאסר בפועל הנ"ל – סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה כוללת של 24 חודש, מיום מעצרו (19/2/11).

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודש למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע או עבירת אלימות מסוג פשע, ויורשע בגין אחת מהן.

ג.מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי לא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וכן עבירת אלימות מסוג עוון, ויורשע בגין אחת מהן.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ' אדר א תשע"א, 24/02/2011 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

קלדנית:ו. לילך