מדינת ישראל נ' חכמון

החלטה

זוהי בקשת המאשימה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים מעבר לשישה חודשים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה רשלנית – בניגוד לסעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א–1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה בשיכרות–בניגוד לסעיפים 62(3) + 39א' + 64ב' (א)(2)(2) לפקודה; נהיגה בשיכרות–בניגוד לתקנה 169(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961 (להלן: "התקנות").

מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם נהג ברכבו בהיותו שיכור כאשר נהג הרכב בהיותו שיכור כאשר בדגימת השתן שלו נתגלתה חומצת חשיש המהווה את החומר הפעיל בקנביס.

ב"כ המבקשת טען כי המשיב נתפס על סמך מידע מודיעיני לפיו, משתמש בסמים מסוג חשיש ונוהג במשאית. בדיקת השתן שנערכה לו העלתה כי נמצאו שרידי סם מסוג חשיש בגופו.

באשר לראיות לכאורה, מפנה ב"כ המבקשת לנספח יב' – תע"צ לעניין לקיחת שתן לצורך בדיקת סמים, לנספח ט' – זכרון דברים על נטילת דגימת שתן לבדיקת שכרות ולנספח יג' – חוות דעת מומחה מהמכון לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה. ב"כ המבקשת הפנה אף להחלטתו של כב' השופט אלון אופיר בעניין "אורי מימון", שם נקבע כי שעה שאדם משתמש בסם לא ניתן לומר שלא נוהג תחת השפעה, שהרי הסם עצמו נמצא בגופו ולכן יש מקום לפוסלו עד תום ההליכים.

השיהוי בהגשת הבקשה נבע מההמתנה לתוצאות הבדיקה הטוקסיקולוגית.

בנוסף טען ב"כ המבקשת, כי מדובר בנהג משאית אשר לו עבר פלילי ועבר תעבורתי ולאור מסוכנות העושה והמעשה, מבקש להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים.

מנגד השיב ב"כ המשיב, כי הרישום הפלילי של המשיב היה על רקע סכסוך במשפחה עם גרושתו. מה עוד, שלגבי האישום הנוכחי, לא נעשתה למשיב בדיקת דם ולא בדיקת שכרות ולכן יש למחוק אישום זה מכתב האישום אבל יחד עם זאת, המשיב יכול לעשות בעצמו בדיקת דם, כדי להזים את החשדות נגדו.

ב"כ המשיב טען לשיהוי רב בהגשת הבקשה. לדידו, המשיב הודה בחקירתו כי עישן מספר ימים לפני תפיסתו ובמידה והיה חשש למסוכנות, מדוע המתינה המשטרה כ-5 חודשים לפני הגשת הבקשה.

ב"כ המשיב העלה טענה נוספת לפיה לא הוכחה השפעת הסם באופן פיזי על המשיב, כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. יתרה מזאת, המשיב שיתף פעולה ובדיקת השתן נעשתה בהסכמתו ואף בדיקת המאפיינים שבוצעה לו, הראתה כל השפעה של הסם על אופן נהיגתו.

ב"כ המשיב טען לאי קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב. ברכבו של המשיב לא נמצאו סמים, המשיב שיתף פעולה וביצע בדיקת מאפיינים שנמצאה תקינה ואין כל ראיה אובייקטיבית המצביעה על נהיגה תחת השפעת סם, למעט המידע המודיעיני אשר בגינו נתפס המשיב, שאינו מהווה חלק מחומר החקירה ואין תעודת חסיון בחומר החקירה.

באשר לנסיבותיו האישיות של המשיב, מסר בא כוחו כי מדובר באדם קשה יום, נורמטיבי המשמש מפרנס יחיד לאשתו וארבעת ילדיו ופגיעה ברשיונו תהווה בעיה עבורו.

6. לעניין קיומן של ראיות לכאורה:

לאחר שבחנתי את חומר החקירה אשר כלל: הודעת המשיב מיום 27/07/11; תעודה בדבר ראיות חסויות מטעמי אינטרס ציבורי חשוב; חוות דעת מומחה – ד"ר אשר גופר מהמכון לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי שיבא; תע"צ של ד"ר אשר גופר; תו סימון בדיקת שתן; דו"חות פעולה מיום 27/07/11; דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות; זכרון דברים על נטילת דגימת שתן לבדיקת שכרות; דו"ח עיכוב; תע"צ רס"מ ניר סורסקי נוטל השתן לצורך בדיקת סמים. הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בשלב זה, להוכחת האישומים המיוחסים למשיב.

בעניין חסיון הראיות המתייחסות למידע המודיעיני, אשר בגינו נתפס המשיב, אין אני רואה מקום לדון בשלב זה, בשאלת קבילות הראיות לפי פקודת הראיות ומה שרלוונטי בשלב הזה, הוא המצאותם של שרידי סם בדמו של המשיב, כפי שניתן ללמוד מחוות דעתו של ד"ר אשר גופר, לפיה, בבדיקת השתן של המשיב, נתגלתה חומצת חשיש, שהיא תוצר חילוף החומרים של THC המהווה את החומר הפעיל בקנביס.

כמו כן, עומדת הודעתו של המשיב במשטרה מיום 27/07/11 שם ציין בפני החוקר כי "רק לפני 10 ימים עשנתי סגריה במסיבת יום הולדת וזה פעם אחרונה וראשונה"(הודעת חשוד מיום 27/07/11 שורות 24-25). כל אלה יש בהם בכדי להצביע על שימוש בסם.

באשר לטענת ב"כ המשיב, לפיה לא הוכחה השפעה פיזית של הסם על המשיב והראיה לכך היא בדיקת המאפיינים התקינה, מצאתי כי מחד גיסא טענתו של המשיב אולי נכונה אך מאידך גיסא, העובדה שהמשיב השתמש בסם כמה ימים לפני כן מצביעה על התנהלות בלתי חוקית ומסוכנת מבחינתו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנהג משאית הנוהג מידי יומא בכלי רכב כבד זה. בעניין זה בחרתי לצטט את דבריו של כב' השופט ד"ר עודד מודריק מבית המשפט המחוזי בת"א, בע"ח 11-01-39822 רן שריג נגד מדינת ישראל (פורסם באתר המשפטי נבו):

"מכאן עולה האפשרות שמי שנמצא נוהג כשבגופו תוצרי חילוף חומרים של קנבוס, לא בהכרח נהג תחת ההשפעה של הסם וממילא לא היה בנהיגתו כדי לסכן את הבריות. אף על פי כן פלוני שהשתמש בסם מסוכן וימים לאחר השימוש נמצא נוהג ובבדיקה התברר שבגופו תוצרי חילוף חומרים של הסם, ייחשב על פי החוק כמי שנהג בשכרות.

ראוי להעיר שהדין בעניין שכרות הנובעת מצריכת אלכוהול שונה. לעניין זה נקבעו מדדים וכנהג שיכור ייחשב מי שבדיקה מתאימה תגלה ריכוז מסוים של אלכוהול בדמו או ריכוז מסוים של אלכוהול בבדיקת נשיפה. רמת הסף שהדין קבעה דייה כדי הסתברות גבוהה של השפעת האלכוהול על הנהג ומכאן החזקה המוחלטת שהנוהג שיכור.