מדינת ישראל נ' חילף

פסק דין

ערעור המדינה על קולת העונש, וערעור המשיב על הכרעת הדין ועל חומרת העונש של בית משפט השלום לתעבורה באילת (כב' השופט רום), בתת"ע 10390/08.

העובדות

כתב האישום ייחס למשיב, והמערער בעפ"ת 48040-05-13 (להלן: "המשיב"), עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(ד), 64ב(א) ו- 39(א) לפקודת התעבורה ותקנה 169(א) לתקנות התעבורה, בכך שבתאריך 2.12.07 נהג ברכב, כשבדגימת אוויר נשוף שניטלה ממנו, נמצא ריכוז אלכוהול של 515 מק"ג. לאחר ניהול הוכחות הורשע המשיב בביצוע העבירה, ונגזר עליו עונש של 36 חודשי פסילת רישיון בפועל, פסילה על תנאי, מאסר מותנה וקנס כספי (להלן: "פסק הדין הראשון").

בערעור שהוגש על ידי המשיב, בעפ"ת 42706-02-10, בוטלה הכרעת הדין, והדיון הוחזר לבית משפט קמא, על מנת שישמע את המומחה מטעם המשיב. בית משפט קמא שמע את המומחה מטעם המשיב, ובתאריך 17.2.13, הרשיע את המשיב פעם נוספת, והותיר את העונש על כנו (להלן: "פסק הדין השני").

עוד יצוין, כי בתאריך 3.3.13, הורשע המשיב בביצוע עבירה נוספת של נהיגה בשכרות שבוצעה בתאריך 18.2.12, ונגזר עליו עונש של 21 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שישה חודשי פסילת רישיון ועונשים נלווים.

המדינה מערערת על קולת העונש.

המשיב מערער על הכרעת הדין, ולחילופין על חומרת העונש.

דיון

הערעור על הכרעת הדין

ב"כ המשיב מעלה את הטענות הבאות:

1.בית משפט קמא דחה את עדות מומחה ההגנה על בסיס שיקולים כלליים, מבלי להתמודד עם מסקנותיה. הוא הסתמך על פסק דין עוזרי באופן כללי, ולא התייחס פרטנית לחוות דעת המומחה. מאידך, התביעה לא הגישה חוות דעת נגדית, ועל כן, נאלץ בית המשפט להתמודד בתחום הידע המקצועי של מכשירים אלקטרוניים, מבלי שיש לו מומחיות בדבר.

2.בית משפט קמא התעלם מסיכומי טענותיו של ב"כ המערער, ולא התייחס לטענות רבות שהעלה.

3.בית משפט קמא התעלם מהלכת דרייזין, שם נקבע כי הוכחת הבדיקה החצי שנתית היא תנאי לביסוס אמינות המכשיר, בנוסף לתנאים שנקבעו בהלכת בראונשטיין.

4.בית משפט קמא התעלם מהעדרה של תעודת הבלון, ומכאן, שלא הוכחה תקינותה של בדיקת הכיול. ב"כ המשיב מפנה לרע"פ 3981/11, לפיה תעודת הכיול שהוגשה היא עדות שמיעה, ואין לקבוע על פיה ממציא בהתאם לסעיף 56 לפקודת הראיות.

המדינה מתנגדת לקבלת הערעור מטעמי בית משפט קמא.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר הרלוונטי, החלטתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

אשר לטענות שאינן עוסקות בדחיית חוות דעת מומחה ההגנה, לטעמי, אין המשיב רשאי להעלות טענות נוספות בהליך זה. בית משפט זה (במותב אחר), כבר דן בערעור שהגיש המשיב על הכרעת דינו של בית משפט קמא, וקבע את קביעותיו. כל טענות הסניגור נדחו לגופו של עניין, למעט אחת, והיא דחיית עתירה ההגנה להביא מומחה מטעמה.

מטעם זה בלבד החזיר בית המשפט המחוזי את העניין לבית משפט קמא, והורה לו לשמוע את מומחה ההגנה. כך קבע כב' השופט שפסר: "בנסיבות אלה יש לקבל את הערעור על הכרעת הדין ולהחזיר את הדיון על מנת לאפשר למערער להביא את עדות המומחה מטעמו ולקבוע לאחר מכן את הכרעת הדין בעניינו...".

בית משפט קמא עשה כאשר נדרש, שמע את מומחה ההגנה, ונתן הכרעת דין משלימה, אשר בנויה בחלקה הראשון מדיון בחוות דעת מומחה ההגנה, ובחלקה השני מאמצת את הכרעת הדין הראשונה.