מדינת ישראל נ' חיים קראוסהר

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם.

לנאשם יוחסה עבירה של אי ציות לתמרור 431 האוסר על ביצוע פניית פרסה.

הנאשם לא חלק על כך שביצע פניית פרסה, או על כך שבמקום מוצב תמרור האוסר זאת. טענת הנאשם הייתה: "אני נסעתי באופן מותר עד שהגעתי למצב בו לפני שלט שאוסר להמשיך את הנסיעה כך שלא נותרה לי ברירה אלא לבצע את הפניה. אין במקום אפשרות לנסיעה בדרך אחרת".

ב"כ המאשימה טען כי על הנאשם היה לתכנן את מסלול נסיעתו מראש, והוסיף וטען כי לא הוכח שאין במקום פנייה שמאלה.

מאחר ולא הייתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, הוסכם כי הכרעה תיפול לאחר שאבקר במקום בעצמי, בלא נוכחות הצדדים, לשם התרשמות האמנם המצב כטענת הנאשם, והאם יכול היה לתכנן נסיעתו מראש, ולהמנע מכניסה למקום אסור.

ביום 4.6.13 ביקרתי במקום ומצאתי כי טענת הנאשם נכונה.

המדובר בכניסה לחניון אגד, אשר לצידו חנייה לכלי רכב פרטיים. נהג המכיר את המקום יודע כי מיד לאחר הפנייה לאזור זה מהכביש הראשי – שד' נשיאי ישראל - עליו לפנות ימינה לעבר חניון המכוניות הפרטיות. נהג שאינו מכיר את המקום עשוי להתקדם מעט מעבר לפנייה ימינה, ואז לגלות כי המשך הנסיעה קדימה אסור בתמרור המתיר כניסת אוטובוסים בלבד, וכי פניית הפרסה אף היא אסורה. במקום אין אפשרות לפנייה ימינה או שמאלה, כך שהנהג מוצא עצמו במצב בו עליו להפר את החוק בדרך כלשהי. בנסיבות, הדרך בה נהג הנאשם היא הדרך ההגיונית והפחות מסוכנת, לעומת נסיעה לתוך חניון האוטובוסים או נסיעה לאחור.

אין מחלוקת כי הנאשם אינו תושב האזור, הוא מתגורר בפתח תקווה, ולטענתו הגיע למקום בפעם הראשונה.

סבורני כי דרך הצבת התמרורים במקום מהווה הכשלה של מי שאינו מצוי במקום, ומן הראוי היה לתקנה על דרך העמדת התמרור האוסר המשך נסיעה של רכב פרטי, בסמוך לפנייה ימינה, במקום בו לנהג המבחין בתמרור קיימת אופציה חוקית לפנות ימינה.

לדעתי, עד לתיקון מצב התמרורים על המשטרה להמנע מאכיפת התמרור כגון במקרה דנן.

אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו.

יש להמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג , 06 יוני 2013. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: