מדינת ישראל נ' חייט

גזר דין

עובר ליום 4.7.11, קשר הנאשם יחד עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה, קשר פלילי להצית חנות תכשיטים ברחוב רבי עקיבא ב"ב.

בשעה 04.00 של אותו יום, הגיעו הנאשם והאחר אל החנות, כשהם מצויידים לפחות בבקבוק אחד שהכיל חומר דליק. השניים פנו לכיוון חלון הראווה של החנות, ושפכו את החומר הדליק מהבקבוק, ושילחו אש במזיד בחנות.

מיד עם הצתת האש, נמלטו הנאשם והאחר, אולם הנאשם עצמו נכווה מהאש שהצית, וסבל מכוויות בגופו.

כתוצאה מהמעשים נופצה שמשת חלון הראווה של החנות, ונגרם נזק כבד לחנות ולמוצרים שהיו בה.

בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סע' 499 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והצתה לפי סע' 448 רישא לחוק העונשין.

יצויין כי לחובת הנאשם הרשעה בגין עבירת פציעה על רקע תקיפה שתקף אדם אחר, וביום 21.6.11, נגזר עליו עונש של 5 חודשי מאסר ע"ת למשך שנתיים על עבירות אלימות ו- 200 שעות של"צ.

לאור גילו של הנאשם נתבקש תסקיר שירות המבחן.

שירות המבחן מציין כי עקב מעצרו של הנאשם בתיק הנוכחי, טרם החל בביצוע השל"צ שהוטל עליו ביום 21.6.11, ונקבע דיון לבחינת הפקעת הצו.

הנאשם הוא בן 20, רווק המתגורר בבית הוריו, יש לו עוד 10 אחים, אימו חלתה בסרטן לפני 3 שנים, והנאשם סייע לטפל בה.

לאחר שהנאשם הסתבך בעבירה בתיק הקודם, התנכרו לו הוריו והוא סולק על ידם מהבית והתגורר בבתים ובגנים ציבוריים. לטענתו, בתקופה זו, הוא חבר לאדם נוסף שהלינו בביתו, ודאג לצרכיו.

הוא חבר לאותו אדם להצית את החנות, אולם אינו יודע את הסיבה להצתה.

שירות המבחן התרשם כי דימויו העצמי הנמוך, חוויות העבר, העדר גורמי תמיכה ותלות בחבר, עמדו בבסיס התנהגותו.

להערכת שירות המבחן נמצא הנאשם בראשיתו של הליך טיפולי, שבו החל לצורך הבנת השלכות מעשיו, וחומרת העבירה אותן ביצע והנזק שגרם.

שירות המבחן סבור כי להמשך ההליך הטיפולי יש חשיבות, ואם ביהמ"ש ימנע מגזירת עונשו למאסר בפועל, מומלץ להטיל עליו צו מבחן בן 18 חודשים, כדי לשלבו בקבוצה טיפולית לצעירים עוברי חוק.

עיון בתצלומים שהוגשו מלמד על ההרס הגדול והנזק הרב שנגרמו לחנות כתוצאה ממעשי ההצתה.

על פי התצלומים מדובר ברחוב ראשי בעיר, ותוצאות המעשה היו עלולות לגרום לא רק נזק מוחלט לחנות, כפי שארע בפועל, אלא גם לנזק סביבתי גדול ורב, ולא אחת דלקות מתחילות במקום אחד, ומתפשטות במהירות כלפי מעלה ולצדדים באופן שהנזק לרכוש הוא רב, ועלולות להיגרם חלילה פגיעות בבני אדם, לעיתים חמורות כפי שהנאשם עצמו נכווה בידיו כתוצאה מהאש שהצית.

הנאשם מחפה על שותפו לעבירה, מצד אחד מטיל עליו את האחריות בכך שנגרר אחריו, ומצד שני, מסרב למסור את זהותו ועל כן אין מנוס מהטלת כל האחריות לביצוע עבירת ההצתה, עליו בלבד.

לא מן הנמנע שלאור גילו הצעיר של הנאשם ומצבו המשפחתי, לאחר שגורש מביתו, היה מקום לשקול את המלצת שירות המבחן ולתת דגש על אלמנט השיקום יותר מאשר על גורם הענישה.

אולם במקרה זה, יש לזכור שביצוע ההצתה ביום 4.7.11, ארע 13 ימים בלבד לאחר שהנאשם נשפט בבימ"ש השלום בת"א בת.פ. 25582-04-10, בגין תקיפתו של אדם אחר, וגרימת חבלות בגבו ובראשו באמצעות חפץ חד, שכתוצאה מכך נאלץ הנפגע לעבור טיפול רפואי ותפרים.