מדינת ישראל נ' חיון

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק.

בפתח הדיון ובטרם מענה מעלה הסנגור שורה של טענות אשר לשיטתו צריכות להביא לביטול כתב האישום כבר בשלב זה והן טענות של הגנה מן הצדק, וגם פסול בכתב האישום וטענה שעובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה.

עיינתי בכתב האישום ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים.

בכל הכבוד הראוי לא מצאתי כי יש מקום להכריע בגורלו של האישום כבר בשלב זה ובטרם שמיעת ראיות.

אינני מוצאת צורך לעמוד על כל טענה וטענה שהועלתה בפני על ידי מי מב"כ הצדדים בפרוטרוט וזאת משום שהטענות מופיעות בפרוטוקול לעיל.

אומר כי לעת הזו אם יצא בימ"ש מהנחה כי העובדות המפורטות בכתב האישום תוכחנה מעבר לכך ספק סביר, הרי בהנחה כזאת יש בעובדות אם תוכחנה כדי לגבי אחריות בפלילים בעבירה לפי סעיף 192.

בשלב הזה אין כל מקום לנתח אם כל סעיף בנפרד מגבש אחריות בפלילים לעבירה של 192 אלא יש לקרוא את עובדות כתב האישום כמסכת כאשר הנסיבות האופפות צריכות להבחן בפני שופט ההוכחות אשר ישקול אם יש בנסיבות כפי שתוכחנה בפניו כדי לגבש אחריות בפלילים.

יצויין כי לא מצאתי בעובדה שמושא האיומים לא נוכח בפועל במעמד האיומים לכאורה המיוחסים כדי לשלול אחריות בפלילים לפי סעיף 192.

וזה נוסחו של סעיף 192: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו... שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם... ".

הנה כי כן, יש והוכחה מעבר לכל ספק סביר כי אדם מאיים על אדם כי יפגע ב"אדם אחר" כדי להביא לגיבוש אחריות בפלילים בעבירת איומים.

זה לכאורה המקרה שבפניננו.

באשר לטענה כי יש לגלגל האחריות לאיומים על ראש העיר בפני איש המשטרה לפתחו של איש המשטרה וזאת משום שהוא נשאל שאלות – אינני מקבלת את הטענה. לכאורה כל שנשאל הנאשם על ידי איש המשטרה כנטען בסעף 2 לעובדות כתב האישום היה "אם היה בבימ"ש ברמלה", הנאשם השיב בחיוב לשאלה זו אך מיוזמתו מצא להוסיף את המילים אשר לכאורה מגבשות עבירת איומים.

לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברי בימ"ש עליון ברע"פ 101/05 כלהלן:

"למעלה מן הנדרש, יצויין כי אין יסוד לטענתו של המבקש לפיה המשטרה "יצרה את העבירה" על ידי שאלות ששאלה את המבקש. ביהמ"ש קמא קבע מפורשות בפסק דינו כי במהלך חקירה, הביע המבקש מיוזמתו את דברי האיום הנדונים בכתב האישום, ובנסיבות אלו, אין מתעורר קושי בהרשעת המבקש בגין הדברים אשר אמר בתחנת המשטרה".

ולענייננו, אם אכן תצליח המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אמר אכן מיוזמתו את הדברים שהוסיף לכאורה בסיפא לסעיף 2 לכתב האישום, הרי ניתן יהיה להרשיע את הנאשם בגין דברים שאמר בחקירת המשטרה.

באשר לטענה לפיה השוטר היה אמור לתת אל ליבו את העובדה שמדובר לכאורה בחולה נפש, עובדה זו צריכה להוכחה וככל שהדברים יועלו בשלב ההוכחות מן הסתם בימ"ש יכריע בהם לגופם ואם אכן ימצא כי טענת ההגנה לפי השוטר ידע כי מדובר בחולה נפש, מן הסתם ישקול מה הנפקות שיש לייחס בסופו של יום לקביעה עובדתית שכזו ככל שתהיה.

סופו של דבר שלא מצאתי כי ניתן כבר עתה להכריע בטענות ההגנה והדברים צריכים לראיות.

למותר לציין כי לאחר שמיעת הראיות שמורות להגנה כל טענות כפי הסנגור ימצא לנכון.

אשר על כן אינני נעתרת לבקשת ההגנה ואינני מורה על ביטול כתב האישום כבר בשלב זה והנאשם מתבקש ליתן מענה לכתב האישום.