מדינת ישראל נ' חטיב

גזר דין

ביום 29.3.2012 הרשעתי את הנאשם, לאחר ניהול הליך הוכחות, בביצוע עבירה של החזקת נשק וחלק מנשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם הסתיר מחוץ לחצר ביתו שקית שבתוכה שני כיסויי משען ראש לרכב אשר בתוכם היו מונחים אקדח מסוג STAR, ובו מחסנית עם שמונה כדורים בקוטר של תשעה מ"מ , 19 כדורים בקוטר של 5.56 מ"מ ושבעה כדורים בקוטר של תשעה מ"מ. נוסף על כך, החזיק הנאשם ברכבו שלושה כדורים בקוטר של 5.56 מ"מ, כדור אחד בקוטר 7.62 מ"מ וכדור נוסף בקוטר של תשעה מ"מ.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה עמדה על החומרה הטמונה בעבירה המיוחסת לנאשם תוך שימת דגש על כך שבהחזקת נשק שנעשית ללא פיקוח וללא הרשאה יש משום סיכון של ממש לשלום הציבור ובטחונו. עוד טענה התובעת כי רגישות מיוחדת לעניין זה קיימת באזורנו הנמצא תדיר תחת איום מצד גורמים עוינים כאלו ואחרים. ב"כ המאשימה ציינה כי מדיניות הענישה הראויה במקרים אלו, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה, הינה מאסר לריצוי בפועל, וטענה כי יש לבכר את האינטרס הציבורי בהרתעת עבריינים בכוח על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי מותר להניח שמי שמחזיק שלא כדין בנשק ובתחמושת, לא עושה כן למטרות כשרות, קל וחומר כאשר המחזיק הוא בעל עבר פלילי. לנאשם הרשעה בעבירות של תקיפת בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. לטענת ב"כ המאשימה, העובדה שהנאשם הינו אב לילדים אין בה כדי לשמש שיקול לקולא משבחר הנאשם להשתמש בנשק בחצר ביתו, שם מסתובבים ילדיו הקטינים וכן, כי אין להעמיד לזכותו של הנאשם הקלות כלשהן העומדות לנאשמים אשר הודו, חסכו בזמן שיפוטי והביעו חרטה. ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל משמעותי, מאסר על תנאי וקנס, והגישה פסיקה ממנה עולה מגמת החמרה בענישה בגין עברית החזקת הנשק.

ב"כ הנאשם טען כי אין בעובדה שהנאשם בחר לנהל הוכחות כדי למנוע ממנו הקלות להן זוכים לעיתים מורשעים בדין. הסנגור ציין כי הנאשם הינו אב לשלושה ילדים, להם הוא משלם מזונות וכי הוא מהווה מפרנס יחידי עבור בני משפחתו. בנוסף, לטענת הסנגור עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד, ויש להגדירו כאדם נורמטיבי. חיזוק לטענה זו מצא ב"כ הנאשם בעדויות שהביא הנאשם להגנתו בשלב בירור האשמה, לעניין השתתפותו הפעילה של הנאשם במאבק נגד תופעת הפשיעה והאלימות בטירה.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי הנשק הוחזק על ידי הנאשם תקופה קצרה ביותר. הוא ציין את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ואת העובדה כי הנאשם לא צבר לחובתו מאז הרשעה נוספת. לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם שילם זה מכבר מחיר נכבד בגין מעשיו כשנעצר למשך 15 יום, שוחרר לאחר מכן בתנאים מגבילים במיוחד, ורק כחודשיים לאחר מכן אפשר לו בית המשפט לצאת לעבודה.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בענישה מותנית ולחלופין במאסר שירוצה במסגרת עבודות שירות. הוא הגיש המלצות מהן עולה כי מנהליו של הנאשם שבעי רצון מעבודת הנאשם אצלם. הוא אף צירף פסיקה מקלה לעונש.

דיון והכרעה

עבירת החזקת הנשק הינה עבירה הטומנת בחובה סיכון ממשי לשלום הציבור. זאת נוכח הסכנה העתידית הצפונה בהעברת נשק זה לידיים פליליות או לאי אילו מטרות עוינות אחרות, או בשימוש אחר בלתי חוקי בו. עבירות הנשק הפכו למכת מדינה, ובאזורנו אף למכת אזור.

בתי המשפט עמדו פעמים רבות על הסכנה הרבה הגלומה בהחזקת כלי ירייה על ידי מי שאינם מורשים לכך, סכנה שמצדיקה נקיטת יד קשה כלפי המורשעים בביצוע עבירה זו:

"הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית-המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין." [רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004)]

וכן –

"... יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק, ולו ברגעי לחץ ופחד." [ע"פ 3306/00 אבוסנינה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2000)]

ועוד –

"אין צורך לומר עד כמה מסוכנת לציבור התופעה של עבריינים המתהלכים ברחובות כשנשק חם בכיסם, ומכאן הצורך לנקוט בענישה שיש בה גם מסר של הרתעה לרבים" [ע"פ 2839/05 עבד אל קאדר נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005)]

המציאות הביטחונית השוררת בישראל וזמינותם של כלי הנשק החמים, מצדיקה אף היא החמרה בענישה (ראו והשוו ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541). יתרה מכך, באזור השרון ישנה "מכת אזור", של החזקת כלי נשק רבים בידי אנשים בלתי מורשים, וגם עניין זה מצדיק החמרה בענישה.

אשר על כן משכבר נקבע הכלל לפיו ככלל יש לאסור את המבצעים עבירה זו, גם אם מדובר בעבירה ראשונה, מאחורי סורג ובריח, ואילו אורך התקופה כרוך בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה [ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (30.12.09). ראו גם ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל, לא פורסם (4.12.2011)].

הנאשם החזיק כאמור במקום מסתור אקדח טעון במחסנית ובה שמונה כדורים בקוטר 9 מ"מ, 19 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ ושבעה כדורים בקוטר 9 מ"מ (ועוד החזיק ברכבו שלושה כדורים בקוטר 5.56 מ"מ, כדור אחד בקוטר 7.62 מ"מ וכדור נוסף בקוטר 9 מ"מ). ראוי כי העונש שייגזר על הנאשם ייתן ביטוי לעקרון ההלימה העומד בבסיס הענישה.