מדינת ישראל נ' חטיב(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם, שהינו שב"ח, הורשע על פי הודאתו בכך שביום 30.11.10 בחניון בראשון לציון ניגש לרכב המתלוננת, נכנס לתוכו וניסה להתניע את הרכב באמצעות צרור מפתחות, ומשלא הצליח, ניסה להתניע באמצעות צרור נוסף. כשהבחין בשומר בקניון החל להתרחק בריצה מהחניון כשבכיסו מברג. כשעוכב ע"י שוטרים, הציג תעודת זהות מזויפת. בחקירתו במשטרה ביקש מהחוקר את התעודה המזויפת, יצא לבקשתו מחדר החקירות, וכשחזר, הבחין החוקר שהתמונה נעלמה מהתעודה.

לפיכך, הורשע הנאשם בעבירות של שהייה בלתי חוקית, שימוש במסמך מזויף, ניסיון גניבת רכב ושיבוש מהלכי משפט.

2.הנאשם יליד 1980. לחובתו חמש הרשעות קודמות בעבירות על חוק הכניסה לישראל, זיוף מסמך והתחזות כאדם אחר, פריצה לבניין וגניבה, התחזות, הפרעה לשוטר, מסחר ברכב, פריצה לרכב וגניבת רכב.

הנאשם ריצה אף עונשי מאסר בפועל לתקופה ממושכת, וכן תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן 12 חודשים בר הפעלה בתיק זה.

3.ב"כ המאשימה טענה כי למרות שהנאשם נידון בהרשעתו הקודמת למאסר ממושך בגין עבירות דומות, והוא יודע את "תג המחיר", שב וביצע עבירות דומות בתקופת התנאי, שלא היה בו כדי להרתיעו. לטענתה, העונש שיש לגזור על הנאשם צריך להיות חמור או זהה לעונש שנגזר עליו בתיק הקודם. לטענתה, אם ייגזר עליו עונש מקל יותר, עלול להתקבל מסר שגוי ושלילי.

עוד הוסיפה כי בעבירה של גניבת רכב ובעבירה של ניסיון גניבה הענישה זהה, במיוחד כך הדבר כשהנאשם לא השלים את ביצוע העבירה מאחר ונתפס בכף.

כמו כן הפנתה לפסיקה המייצגת את רף הענישה הנוהג בעבירות דומות.

4.הסנגור הפנה לכך שכתב האישום תוקן ומותן ושעבירת ההתפרצות לרכב נמחקה ממנו. עוד ציין את ההודיה, החסכון בזמן שיפוטי, נטילת האחריות על מעשיו.

הסנגור ביקש להתחשב בכך שמדובר בעבירה של ניסיון גניבה שלא הושלמה, הנאשם לא הניע את הרכב, לא הסב לו נזק, לא נסע עם הרכב והודה, מיד כשנתפס.

הסנגור ביקש להתחשב בעונש החמור שנגזר על הנאשם בהרשעתו הקודמת לתקופה של 42 חודשי מאסר בפועל וכי לא נוכה לו שליש והוטלה עליו תקופת תנאי ממושכת.

הסנגור הוסיף שהנאשם בן למשפחה אמידה בחברון, לא נכנס לישראל לצורכי פרנסה אלא לצורכי עבריינות רכב. בהעדר אלטרנטיבה שיקומית בהיות הנאשם שב"ח, לא ניתן לברר מהם המניעים שהובילו את הנאשם לביצוע העבירות.

מכל מקום, ביקש הסנגור, להתחשב בנאשם ולהקל עמו.

5.הנאשם הביע צער על מעשיו, ציין כי ברגע האחרון התחרט ולא המשיך בביצוע העבירה. עוד ביקש להתחשב בכך שהציל חייל שנפצע בתאונה בשטחים והוא הגן עליו מפני ההמון, ובשל כך סבל "דברים קשים" מהתנזים והיה עצור בידיהם כ- 15 יום.

דברי הנאשם כי התחרט תוך כדי ביצוע העבירה, כמו גם דבריו ביחס להצלת החייל, אינם מוצאים ביטוי בתיק החקירה.

6.לסנגור ניתנה הזדמנות להציג מסמכים לתמיכה בטענת הנאשם על הצלת החייל, וכן להציג פסיקה המצביעה על ענישה מקלה יותר במקרים דומים.

בהודעת הסנגור מיום 28.3.11 ציין כי נבצר מהנאשם להציג מסמכים והוצגה פסיקה.

7.בהרשעתו הקודמת (ת"פ 8228/06 (מחוזי ב"ש), הנאשם שבר מנעול והתפרץ לרכב, נטל אותו, ונהג בו מבאר שבע לחברון. בהמשך מכר את הרכב תמורת 1,500 ₪ והורשע בעבירות של פריצה לרכב, כניסה לישראל שלא כדין ונהיגה ללא רישיון או ביטוח.

במסגרת העונש שנגזר עליו, הופעל גם מאסר על תנאי בן שישה חודשים במצטבר, וכנראה הופעל מאסר נוסף בן חודש ימים שנגזר חלף ההתחייבות שהופעלה.

8.אכן, כפי שהצביע ב"כ המאשימה, רף הענישה הנוהג בעבירות רכוש, במיוחד בתחום הרכב של מי שנכנס לישראל שלא כדין, מצביע על ענישה מחמירה.