מדינת ישראל נ' חזן

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה 11 ביולי 2012

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נהיגת רכב ללא מלווה בהיותו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנה וכשהוא מסיע שלושה נוסעים, וזאת בניגוד לסעיף 12א2 לפקודת התעבורה.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען, באמצעות בא כוחו (שבשלב מסוים הפסיק לייצג אותו), כי אין הוא כופר בעצם הנהיגה.

3.מטעם המאשימה העידו שלושה אנשי משטרה; רס"ל רוג'ה מוראני שלמעשה לא רשם שום מזכר ולא זכר דבר, על אף שנכח במקום (הוא העיד כי אם היה רואה עבירה כלשהי היה מתעד זאת, קרי – הוא לא היה עד לעבירה), השוטרת דיאנה בלוסטוצקי (להלן: "דיאנה") שערכה את ההזמנה לדין ורס"ר נתנאל עזרא (להלן: "נתנאל") שערך מזכר.

מעדותם של דיאנה ונתנאל עולה, כי בעת שעמדו מחוץ לניידת עם הפנים נגד כיוון הכביש הבחינו ברכב הנאשם מגיע לכיוונם, נעצר כ- 70 מ' לפניהם, מתחיל בנסיעה אחורה ונעצר. מהדלת האחורית צד ימין יצא נוסע וברח. נתנאל ניגש לרכב והבחין שמלבד הנהג נמצאים נוסע מקדימה ונוסע במושב האחורי והסתבר כי הנהג (הנאשם) הינו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנה וכאשר אף אחד משני הנוסעים (שפרטיהם נרשמו) לא עונה על הגדרת מלווה. השוטרים ציינו, כי הראות במקום היתה טובה מאוד, תאורת רחוב מלאה וכי נשמר קשר עין רצוף.

מטעם ההגנה העיד הנאשם וחבריו מר יעקב מאיר (להלן: "יעקב") ומר פבל טיטוב (להלן: "פבל"), אשר כולם הכחישו את גרסת עדי התביעה ולפיה נכח במקום נוסע נוסף שכביכול ברח מהרכב.

4.לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי לקבוע שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

עדותם של שני עדי התביעה (דיאנה ונתנאל) הותירה עליי רושם חיובי ואמין, גרסתם ועדותם היתה קולחת ואחידה, הדו"חות שערכו היו מפורטים ולא מצאתי כי נפלו בעדויותיהם סתירות מהותיות. נהפוך הוא, הגרסה האחידה שמסרו העדים נותרה איתנה גם לאחר חקירתם הנגדית הקצרה ע"י הנאשם.

אני מאמץ אפוא את עדותם המהימנה של השוטרים וקובע, כי הבחינו בנוסע שירד מרכב הנאשם, מהדלת הימנית האחורית, ואשר ברח מהמקום וזאת לאחר שהנאשם נעצר, נסע אחורנית על מנת להתרחק מהשוטרים, והכל על מנת לאפשר את בריחתו של אותו נוסע.

5.לא נעלמה מעיניי עדותו של השוטר מוראני, שמצד אחד נרשם כעד תביעה אך מצד שני לא הוגש מטעמו כל מזכר ובעדותו לא זכר את האירוע. אילו היה מדובר בתיק המבוסס על עדות של עד תביעה יחיד, ייתכן והיה בהתנהלות בנוגע לעדותו של מוראני (רישומו כעד וחוסר תיעוד או זיכרון) כדי להשפיע על המשקל שבית המשפט אמור לתת לאותה עדות יחידה. אולם, בענייננו, הובאו מטעם התביעה שתי עדויות מהימנות, אמינות וקולחות של שני אנשי משטרה אשר, כאמור, חיזקו האחת את רעותה ולא מצאתי כי נפלו ביניהן סתירות.

לא זו אף זו, אלא שבתיק זה נתגלו סתירות מהותיות בגרסאות שמסרו הנאשם ועדיו, וסתירות אלה יש בהן מעבר לפגיעה באמון ובמשקל של אותן עדויות, כדי לחזק את גרסת עדי התביעה ולהוסיף לה נדבך נוסף של משקל ואמון.

6.שוכנעתי כי בשום שלב לא ניתנה לנאשם הוראה ע"י נתנאל לחזור בנסיעה אחורנית, אלא הוא עשה זאת על דעת עצמו ועל מנת לתת סיפק בידי הנוסע השלישי לברוח מהמקום. בעניין זה עדותם של שני השוטרים היתה מפורשת וברורה ושניהם העידו כי בטרם הספיק נתנאל לגשת לרכב, נסע הנאשם לאחור מיוזמתו.

7.לעומת גרסת עדי התביעה, הרי שגרסת הנאשם ועדיו היתה מלאה סתירות ולא מצאתי לסמוך עליה במאומה. הנאשם העיד, כי נעצר לבקשת השוטר, פתח את החלון, מסר לשוטר את הרישיונות ולבקשת השוטר נסע לאחור עד אחרי הניידות והחנה בצד. בהמשך יצא הנאשם מרכבו, ניגש לשוטר ולדיאנה, שבאותה עת ישבה בניידת, ומצא שהיא כבר רשמה לו את הדו"ח.

יעקב העיד, כי משנדרש הנאשם לעצור בצד הוא עשה זאת, אז ניגשו אליו השוטרים וכי לא זכור לו מצב שהנאשם הוא שהלך לשוטרים מיוזמתו. לטענתו היה מפגש אחד עם השוטרים ולא היה מצב שהם התבקשו לבצע נסיעה לאחור ולהחנות מאחורי הניידת ("לא היה שום דבר כזה, לא ברחנו, עמדנו במקום. למה שנברח, עצרו אותנו לבדיקה, לא היה מצב שחזרנו אחורה ברברס"). יעקב סותר אפוא את טענת הנאשם מכל וכל.

8.גם פבל סתר בעדותו את עדות הנאשם שכן העיד, כי השוטר הורה להם לעצור בצד, "עצרנו ממש ליד השוטרים ושם יצאנו כולנו מהרכב. ראינו את השוטרת לאחר מכן. יצאנו כולנו מהרכב ישר..." (גרסה זו גם מנוגדת לגרסתו של יעקב שטען כי בשלב הזה כולם נותרו ברכב). בהמשך ולאחר שהנאשם מנחה אותו במפורש שיספר כיצד אמרו להם לחזור רברס, כנראה הבין פבל מה רוצים ממנו וענה, "לא, עברנו קצת את הניידת ואז הוא עצר אותנו ואמר לנו לחזור רברס ואז חנינו ליד הניידת. חזרנו בערך 5 מטרים". אלא שגם בכך סתר פבל את הנאשם שטען בעדותו כי נסע לאחור לבקשת השוטר למרחק של 30-40 מטר (פבל גם טען שהשוטר כל הזמן היה צמוד אליהם וגם בכך סתר את טענת הנאשם לפיה הוא החנה את הרכב וניגש בעצמו אל השוטר).

אם לא די בכך ועל מנת להרחיק עוד יותר את הנאשם, טען פבל בחקירתו הראשית (שוב לאחר שאלה מדריכה של הנאשם), כי השוטר לקח אותו הצידה, מאחר והוא היה הבעלים של הרכב, ואמר לו שיגיד כי היו ארבעה אנשים, אחרת יגרור לו את הרכב, אלא שפבל לא אמר זאת כי הם לא היו ארבעה ו"לא היה אכפת שהוא יגרור את הרכב".

טענתו זו של פבל נדחית על ידי מכל וכל, שכן מדובר בטענה כבושה שנולדה לצורכי המשפט וכשיתר עדי ההגנה לא מתארים סיטואציה כאמור.

9.השורה התחתונה היא, שבשקלול כל הראיות שהונחו בפניי בתיק זה, בשים לב להתרשמותי מעדותם האמינה של השוטרים ובשים לב לרושם הבלתי אמין שהותירו הנאשם ועדיו, מצאתי לקבוע כי עלה בידי המאשימה להוכיח את המיוחס לנאשם מעבר לכל ספק סביר; הן את היותו נהג חדש, הן את גילו והן העובדה כי הסיע שלושה נוסעים נוספים (מלבדו) מבלי שהתלווה אליו מלווה כהגדרתו בפקודה.