מדינת ישראל נ' חוסרוי

הכרעת דין

רקע

אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12 א' (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען כי אמנם הסיע את התושב הזר, אך הוצגו לו אישורים על-ידי הנוסע (עמ' 8, ש' 10). ההגנה חלקה אף על כך שלשוהה לא היה אישור כדין.

ראיות המאשימה

הוגשה תעודת עובד ציבור חתומה בידי עוז כהן, לפיה לנוסע לא היה במועד הרלוונטי היתר שהייה מטעם המינהל האזרחי ליהודה ושומרון (ת/1).

הוגשה תעודת עובד ציבור, חתומה בידי גב' אסנת שמרלינג, ממשרד הפנים, לפיה לא היה בידי הנוסע היתר לשהות בישראל (ת/2).

הוגשה תעודת עובד ציבור חתומה בידי ארבל צרפתי ממפקדת המינהל האזרחי, לפיה לא היה בידי הנוסע היתר לשהות בישראל במועד הרלוונטי, אם כי היו בידו היתרי שהייה במועדים אחרים (ת/3).

העידה גב' שרון אשר (עמ' 12) אשר חקרה את הנאשם. העדה הסבירה כי הנאשם טען בפניה שאותו נוסע הציג לו אישור (עמ' 12, ש' 22), אך לא זכרה לומר מדוע לא מצאה לנכון לבדוק את טענת הנאשם (עמ' 12, ש' 23-24). היא הייתה אחראית על החקירה (עמ' 12, ש' 24-25), לא מצאו לנכון לזמן את הנוסע, אשר שוחרר, כדי לבחון את טענת הנאשם (עמ' 14, ש' 4).

הוגשה חקירת הנאשם (ת/4). בחקירתו טען הנאשם כי הוא נהג מונית. במועד הרלוונטי נסע מתל אביב לאזור צומת גהה. עמד שם בחור וביקש לנסוע לג'לג'וליה, ואז הגיעו שניים נוספים. הוא שאל אותם אם יש להם אישורים, ושלושתם הציגו לו אישורים. הוא בדק את תעודות הזהות והשמות שעל האישורים, אך לא בדק את התאריכים. הוא אמר להם שללא אישורים אינו נוסע. מעולם לא הסיע אנשים משטחי האזור. הם עלו לרכב. כאשר הגיעו למחוז חפצם, שניים ירדו מהרכב, והשלישי ביקש להגיע עד תחנת הדלק הסמוכה. הנאשם הסיע אותו, ושם עוכב על-ידי המשטרה. הוא אמר לנוסע שימסור לשוטר את האישור שהיה בידו, והנוסע אמר ששני האחרים לקחו לו את האישור. לדברי הנאשם, אינו מבין היכן היה האישור שהוצג לו. לדבריו, הוא ביקש אישורים מכולם, וכולם הציגו בפניו אישורים. הוא לקח מהם תעודות זהות וראה התאמה במספרים (ת/4, ש' 23-25), אך לא בדק את התאריך של האישורים. לדבריו, יתכן שהאישור שהוצג לו היה מזויף.

הוגש דוח פעולה שרשם חן השוטר קוטון (להלן: "השוטר קוטון"), (ת/5) לפיו, הוא עיכב את המונית. הנאשם הזדהה בפניו. הנוסע, הציג תעודת זהות ירוקה של תושב השטחים, ללא אישור כניסה לישראל.

השוטר קוטון העיד כי אם היה שומע את הנאשם משוחח עם הנוסע ואומר דברים מהותיים היה מציין זאת בדוח הפעולה (עמ' 17). השוטר קוטון העיד כי חקר "בשטח" את הנוסע, וזה מסר לו שלא היה ברשותו אישור כניסה לישראל במועד הרלוונטי, אך היה ברשותו אישור כאמור בעבר, וכי הגיע לישראל לצרכי עבודה (עמ' 18, ש' 16-17). כך נרשם אף בגיליון חקירת החשוד (ת/6). דברים אלה נתקבלו על-תנאי, כאשר סוגיית קבילותם, תידון להלן.

בחקירתו הנגדית מסר השוטר קוטון כי אינו זוכר מה הייתה תגובתו הראשונה של הנאשם בעת שעוכב (עמ' 19, ש' 17-18). השוטר קוטון העיד כי השב"ח מסר שבעבר היה לו אישור שהייה בישראל (עמ' 20, ש' 2-3).

ראיות ההגנה

הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, הוא עובד במשך 16 שנים בבית החולים גהה, ומשמש אף כחובש במד"א. מעולם לא הסיע שוהים בלתי חוקיים. באותו יום עבד במונית, הגיע למקום, ומישהו שנראה ישראלי עצר אותו. הגיעו עוד שניים שדיברו בערבית. הוא בדק את התעודות שלהם. תעודת הזהות התאימה, השם התאים, והאישור התאים. הוא בדק שהאישור מתאים לאותו אדם שהציג את התעודה ושוכנע שניתן להסיע אותם (עמ' 22, ש' 12-14). לאחר שהגיעו לג'לגוליה, אחד הנוסעים ביקש להמשיך לתחנת הדלק, והוא הסיע אותו. היה מחסום משטרה, והנאשם לא חשש משום שראה את האישורים. השוטר שאל היכן התעודות, הוא אמר לנוסע למסור את התעודות, והנוסע אמר שאין לו. הנאשם אמר לשוטר שהנוסע הראה לו תעודות, והשוטר אמר שלא בודקים במקום, אלא לוקחים אותו ובודקים שם. לדבריו, ראה גם את תעודות הזהות של השוהים ובהם אישור, השווה את המספרים ומצא שהכל בסדר. לדבריו, כאשר אמר בחקירה שלא התבונן בתאריכים, התכוון לכך שהסתכל על תאריך תוקף האישור, אך לא על תאריך הוצאת האישור (עמ' 22, ש' 31-32).

בחקירתו הנגדית מסר הנאשם כי העלה שלושה נוסעים למונית והבין שהם תושבי האזור. הוא בדק לכולם את התעודות. הוא סבור שהתעודות היו צהובות. הנאשם העיד כי הוא משוכנע שהחזיק את האישור. הנאשם לא ידע להסביר מדוע סבר שהתעודה הייתה צהובה, בעוד שתעודת הזהות של הנוסע הייתה ירוקה (עמ' 24 וכן ת/5). הנוסע אמר לשוטר שאין לו אישור. הנאשם אמר לנוסע שהראה לו את האישור, ושאל היכן האישור, ואף אמר זאת לשוטר. השוטר אמר לו שאינו יכול לבדוק אותו, אלא בתחנה. השוטר ששוחח עמו אינו השוטר שהעיד (השוטר קוטון). הנאשם התרשם שהשלושה הכירו זה את זה. הוא גבה סכום רגיל על הנסיעה. הוא בדק גם את תעודות הזהות וגם את האישורים, ומצא שהם מתאימים (עמ' 25, ש' 25).

דיון והכרעה

מהימנות ומשקל

לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם בבית-המשפט סבורני כי ככלל יש לקבל את גרסתו בעיקרה כמהימנה, בכל הנוגע לכך שבדק את האישור של הנוסע.