מדינת ישראל נ' חוסין(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב, שבצידה הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של שהיה בלתי חוקית לפי ס' 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952, זיוף לפי ס' 418 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), הכשלת שוטר לפי ס' 275 לחוק, שימוש במסמך מזויף לפי ס' 420 לחוק, והתחזות לאדם אחר לפי ס' 441 לחוק.

על פי כתב האישום, מספר ימים עובר לתאריך 10.1.12, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשכם, שילם המשיב לאחר שזהותו אינה ידועה למאשימה 2,000 ₪ בתמורה לתעודת זהות מזויפת בה הוכנסה תמונת המשיב, ומופיעים בה פרטי הזהות של אלנעאמי גאלב מטייבה (להלן: "תעודת הזהות המזויפת").

בתאריך 10.01.12, בשעה 13:50 או בסמוך לכך, בבית בבניה בטירה (להלן: "המקום"), שהה המשיב בתחומי מדינת ישראל שלא כדין ומבלי שהחזיק באישור שהיה או אישור תעסוקה כלשהו.

בנסיבות המתוארות לעיל, הגיע השוטר נועם נחמני (להלן: "השוטר") עת מילא תפקידו כדין למקום וביקש מהמשיב להזדהות.

בתגובה, הציג המשיב לשוטר את תעודת הזהות המזויפת ואמר לשוטר בעל פה שהוא מטייבה.

במעשיו המתוארים לעיל זייף המשיב מסמך באמצעות אחר, הכשיל שוטר מלבצע תפקידו כדין, השתמש במסמך מזויף ביודעו שהוא מזויף והתייצב בכזב כאדם אחר.

2.בין הצדדים אין מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועיקר המחלוקת נסובה סביב עבירת הזיוף, כאשר לטענת ב"כ המבקשת לפי ס' 7 ו-13 לחוק עבירה לא נחשבת כעבירת חוץ אם היא פוגעת בסדרי המשטר והשלטון.

מדובר במי שתלוי ועומד כנגדו מע"ת בגין הרשעה בבית משפט זה בדיוק בגין אותן עבירות, וכן הגישה פסיקה בעניין, וביקשה שלא לשחררו.

מאידך, לטענת ב"כ המשיב כיוון שמדובר בזיוף שהינה עבירת חוץ, אין סמכות להגיש בגינה כתב אישום בבית משפט זה. כן ציין שעבירת הזיוף הסתיימה בשטחים, ואין כאן רצף.

לעניין עילת המעצר, העילה היחידה הינה הימלטות מאימת הדין - וניתן לאיינה על ידי הפקדת ערבויות מתאימות.

כן ציין לעניין המע"ת שהוא אינו רלוונטי לעילות המעצר, ויכול להיות רלבנטי רק בעניין גובה הערבויות ולא בשיקולי הארכת המעצר.

3.הכרעה

סוגיה זו של קביעת עבירה כעבירת חוץ נדונה בפסיקה, כפי שמובאים הדברים בספרו של כב' השופט קדמי:

"האם יש מקום להחיל את העבירה רבת הפריטים לעניין סמכות השיפוט של בתי המשפט... תשובתינו היא בחיוב. כאשר מספר פריטים מהווים רצף אחד, הנעשה בגדריה של תוכנית עבריינית אחת, ראוי הוא להעניק סמכות לבית המשפט בישראל, גם אם חלק מהפריטים בוצעו מחוץ לישראל" (קדמי בספרו "על הדין בפלילים" – חוק העונשין, חלק ראשון, תשס"ה – 2004, עמ' 21, מתוך דנ"פ 4603/97 אהרון משולם נ' מדינת ישראל נא(3), 189).

"הרחבת ההגדרה נותנת ביטוי ל"מרכזיות היסוד הנפשי בצורות הנגזרות במישור השלבים לקראת השלמת העבירה ובעבירת הקשר. המטרה לבצע את העבירה או להשלימה בתוך שטח ישראל שקולה כנגד התרחשות חלק מן היסוד העובדתי בתוך שטח זה; הפגיעה בכח בסדר הציבורי של המדינה לא פחות מסוכנת מביצוע חלק כאמור בתוך שטחה..." (שם, עמ' 20, מתוך דברי הסבר תמציתיים להצעת חלק מקדמי וחלק כללי לחוק עונשין חדש, משפטים י"ד 75)

אשר על כן, ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי על טענת ב"כ המשיב באשר לעבירת הזיוף להידחות, כיוון שבנסיבות כתב האישום - עבירת הזיוף מהווה חלק מרצף אחד שהמשכו בתחומי ישראל, הגם שתחילתה מחוץ לתחומי ישראל.

הזיוף של תעודת הזהות בוצע כשתכליתו – ביצוע העבירות הנוספות שבכתב האישום.

אינני סבורה כי ניתן לאיין את החשש מהמלטות המשיב מאימת הדין, נוכח היותו תושב האיזור, שאף הצטייד בתעודת זהות מזויפת – שזייף, ועשה בה שימוש, ולחובתו אף מע"ת בר הפעלה בגין עבירות דומות.

4.בנסיבות אלה – אין לתת במשיב אמון ועל כן, הנני מורה על הארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.