מדינת ישראל נ' חוסין ואח'

החלטה

בעניין: בקשת הנאשם מס' 2 לביטול כתב האישום שהוגש נגדו.

האישום

נגד המבקש (ונאשם נוסף) הוגש כתב אישום שעניינו תאונת דרכים קטלנית שארעה ביום 16.8.2006.

על פי כתב האישום, המבקש והנאשם מס' 1 עבדו באותו יום בקטיף עגבניות בשדות קיבוץ מזרע. הנאשם מס' 1 נהג בטרקטור אליו היתה מחוברת "גונדולה" - מיכל פתוח אליו הועברו העגבניות שנקטפו.

הנאשם מס' 1 ביקש להסיע את הטרקטור לאחור, למרות שלא היה כל צורך בכך. הואיל והיה לו שדה ראיה מוגבל מאד לאחור, הוא ביקש מן המבקש שישמש לו כמכוון בנסיעתו לאחור. המבקש הסכים לבקשתו והתייצב מאחורי הגונדולה, במקום בו היה לו קשר עין עם הנאשם מס' 1, אך ללא יכולת ממשית לתקשר ביניהם, פרט לסימני ידיים, וזאת בשל הרעש הרב הכרוך בנסיעתו של הטרקטור.

הנאשם מס' 1 הבחין בירידתם של פועלים מהקומביין (מכונה לקטיף עגבניות), הוא החל בנסיעה לאחור כשהמבקש משמש לו כמכוון, וזאת למרות שאין שום יכולת של תקשורת מילולית ביניהם ולמרות שמדובר באזור בו חושך מוחלט פרט לאורות הנסיעה לאחור של הטרקטור ואורות הרכב.

במקביל, התקרבו עובד בשם מוחמד עזאם ועובד בשם שאדי עזאם (להלן – "המנוח") לשורה בה נסע הנאשם מס' 1 לאחור. המבקש הבחין בכך ואף ניסה לסמן למנוח כי יזהר מהטרקטור, אולם הוא לא סימן לנאשם מס' 1 לעצור ואף לא וידא כי המנוח קלט או הבין את סימונו או שהוא מתרחק מהמקום וזאת חרף הסכנה הברורה הכרוכה בקרבה שבין המנוח לטרקטור עם גונדולה, כשהטרקטור נוסע לאחור.

במהלך הנסיעה לאחור, שארכה כ- 25 מטרים, פגעה הגונדולה במנוח, אשר נפל מתחת לגלגליה, נדרס ונהרג.

המשיבה טוענת כי במעשיהם האמורים לעיל, גרמו הנאשם מס' 1 והמבקש, ברשלנותם, למותו של המנוח, עבירות על פי סעיפים 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן-"חוק העונשין") ו - 64 לפקודת התעבורה [ נוסח חדש] (להלן-"פקודת התעבורה").

טענות המבקש

המבקש טוען, בבקשה ובתגובה שהגיש לתגובת המשיבה, כי יש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו, בשל מספר טענות מקדמיות:

המבקש טוען כי על פי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן- "חוק סדר הדין הפלילי"), העובדות המתוארות בכתב האישום ביחס אליו אינן מהוות עבירה של "גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב" על פי סעיף 64 לפקודת התעבורה, הואיל והמבקש לא נהג בטרקטור אלא שימש רק כ"מכוון אקראי".

המבקש טוען בהקשר זה כי מעולם לא הוגש בישראל כתב אישום נגד "מכוון אקראי", שכל מטרתו היתה לעזור לנהג, ומדובר בסעיף חוק שלא הופעל מעולם. על פי עיקרון החוקיות, העבריין זכאי לאזהרה והתראה, משמע – יש צורך בקיומו של איסור מפורש על פי חוק של מעשהו, דבר שלא קיים במקרה דנן.

עוד טוען המבקש כי הוא טעה בהבנת המצב המשפטי לאשורו ועל כן עומדת לו הגנה על פי סעיף 34 יט לחוק העונשין.

המבקש מעלה טענות גם לגוף עבירת הרשלנות המיוחסת לו. לטענתו, אין כל מקור חוקי לחובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלו כ"מכוון אקראי", שאיננו בעל קרבה או זיקה מיוחדת לרכב או לנפגע, לא היתה כל התרשלות מצידו, הוא נקט בכל האמצעים הסבירים, הוא לא יכול היה לצפות את התאונה ולא ידע שעזרתו לנהג יכולה להוות עבירה פלילית.

המבקש טוען עוד כי על פי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, קיים פגם בכתב האישום הואיל ואין פירוט של פרטי האישום המיוחסים לו.

עוד טוען המבקש כי הוא מעולם לא נחקר על ידי המשטרה כחשוד ולא הוזהר ונמנעה ממנו הזכות להיוועצות בעו"ד. לטענתו, הרישום בחומר החקירה, לפיו הוא הוזהר והובהרה לו זכות הההיוועצות בעו"ד, איננו משקף את שאכן ארע.

המבקש טוען גם להגנה מן הצדק על פי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. לטענתו, הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי נגדו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, שכן הם משקפים מדיניות של אכיפה בררנית. זאת, באשר הוגש כתב אישום רק נגד הנאשמים ולא נגד מנהלי העבודה ובעל העסק האחראיים על הבטיחות בעבודה במסגרתה ארעה התאונה.

המבקש טוען גם לשיהוי רב שנים בהגשת כתב האישום, אשר מצדיק, לטענתו, את ביטולו של כתב האישום.