מדינת ישראל נ' חוסיין(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים").

נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן:"חוק העונשין"); תקיפת שוטרים, עבירה לפי סעיף 273 + 380 לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

העובדות המיוחסות למשיב, פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי בתאריך 2.10.2010 בשעות הערב, קיבלו שוטרים שהיו בסיור, הודעה על אירוע גניבה שהתרחש באזור השוק של נצרת. השוטרים קיבלו תיאור של חשודים שנמלטו מהמקום. השוטרים זיהו חשודים העונים לתיאור, התפתח מרדף אחר החשודים, ובסופו נעצר אחיו של המשיב. המשיב הגיע למקום המעצר, ובמקום התקהלו כ - 30 אנשים נוספים והקיפו את השוטרים.

במהלך האירוע, המשיב איים על השוטר יוסי בפגיעה שלא כדין ודחף את השוטרים בידיו וברגליו. כתוצאה מהמתואר לעיל נגרמו לשוטר יוסי חבלות.

טענות מטעם הצדדים:

המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לדעת המבקשת קיימות

ראיות לכאורה וכן מתקיימת עילת מעצר. לטענת המבקשת, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר לאור

עברו הפלילי העשיר של המשיב, אשר רובו ככולו בעבירות אלימות . למשיב תלוי ועומד מאסר

מותנה בר הפעלה של 8 חודשים.

ב"כ המשיב, חולק על קיומן של ראיות לכאורה וכן טוען שלא מתקיימת עילת מעצר. ב"כ המשיב ביקש להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אמו, מבלי לקבל תסקיר.

ב"כ המשיב, טען כי בניגוד להחלטה קודמת של בית המשפט, המשיב לא נלקח לבדיקה רפואית.

דיון:

בבוא בית המשפט להכריע בבקשת מעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים,

עליו לבחון שאלת קיום ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר.

ראיות לכאורה:

בית המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה, לשם גיבושה של עילת מעצר, אינו נדרש, אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

ראה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148.

להלן תמצית הראיות הרלוונטיות המצויות בתיק החקירה: