מדינת ישראל נ' חוגיראת חנאן

הכרעת דין

כללי

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בעבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, בכך שביום 11.09.10 לא אפשרה להולכי רגל במעבר חצייה להשלים החצייה בבטחה. על פי עובדות כתב האישום נהגה הנאשמת ברכב פרטי בדרך עכו במתחם הקריון ובמעבר החצייה מול בנק דיסקונט, לא נתנה זכות קדימה ל- 3 הולכי רגל שהתחילו לחצות את מעבר החצייה משמאל לימין בכיוון נסיעתה ונאלצו לקפוץ לאחור על מנת שלא להיפגע.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום, לטענתה לא סיכנה את הולכי הרגל.

ראיות המאשימה

מטעם המאשימה העיד עד התביעה מר צביקה אמיר אשר ערך את הדו"ח (ת/1) בו פורטו עובדות כתב האישום ואישר תוכנו. בחקירתו הנגדית ציין כי הולכי הרגל היו במהלך חצייה ועברו משמאלה של הנאשמת לימינה, כן ציין כי במידה והיה במקום שוטר נוסף היה מציין זאת בדו"ח.

ראיות ההגנה

הנאשמת העידה כי נהגה ברכב והתקרבה למעבר החצייה. הבחינה בהולכי הרגל אשר עמדו על המדרכה והסתכלו לצד השני ולא לכיוון מעבר החצייה. בחקירתה הנגדית ציינה כי הבחינה בהולכי הרגל לפני שהגיעה למעבר החצייה ואלו לא ירדו לכביש. חזרה על גרסתה לפיה הולכי הרגל הסתכלו אחורה. לשאלה מה המרחק בין מעבר החצייה לנקודה בה הבחינה בהולכי הרגל השיבה: "כמו מקצה אחד של האולם עד הקצה השני" (עמ' 3 ש' 10 בפרוטוקול).

אמה של הנאשמת גב' כאמלה חוגיראת העידה כי השוטר היה מימינן, עצר אותן, ביקש רישיונות ובסיום הבדיקה שאל האם לא ראו שהיו על מעבר החצייה הולכי רגל (עמ' 4 ש' 15-17 בפרוטוקול). בחקירתה הנגדית ציינה כי הנאשמת עצרה ברמזור אדום שהיה במרחק של כ- 20 מטר ממעבר החצייה, המשיכה לנסוע לאט לאט, לא עצרה במעבר החצייה מאחר והולכי הרגל לא חצו את הכביש אלא עצרו והסתכלו לאחור. הוסיפה כי היו כ-4 או 5 הולכי רגל ואף לא אחד מהם ירד לכביש. (עמ' 5 שורות 30-31 בפרוטוקול).

אחותה של הנאשמת הגב' שוהא חוגיראת העידה כי השוטר הגיע אליהן בפתאומיות, לא זכרה מאיזה צד והניחה כי מצד שמאל. העידה כי הולכי הרגל שהיו במקום עמדו ודיברו והסתכלו על מכונית גולף בצבע כחול, הניחה שהאנשים עמדו בצד שמאל, לא ידעה כמה אנשים היו בהמשך ציינה כי היו לא יותר מ-2 הולכי רגל.

דיון והכרעה

לא מצאתי בגרסתו של השוטר כל סתירות.

השוטר נחקר רק על חלק קטן מהאמור בדו"ח והנאשמת כלל לא חקרה אותו על מספר הולכי הרגל שהיו במקום ועל טענתו לפיה הולכי הרגל קפצו לאחור על מנת להימנע מפגיעת רכבה. מדובר בלב ליבו של כתב האישום והימנעות הנאשמת מחקירת השוטר בהקשר זה מחזקת את גרסתו.

אני נותן אמון מלא בגרסת השוטר שכלל לא נסתרה.

בבית המשפט הנאשמת עמדה על גרסת לפיה הולכי הרגל לא החלו לחצות את הכביש.

גרסתה המפורטת כל כך של הנאשמת בבית המשפט אינה תואמת כלל את תגובתה במעמד קבלת הדו"ח שם הסתפקה במילים: "אני ראיתי אותם" ולא העלתה כל טענה ביחס לחשד שיוחס לה. בבית המשפט לא חלקה על הדברים שנרשמו מפיה ולא טענה כי אמרה דברים נוספים שלא נרשמו.

אמנם הדברים אותם הנאשמת אמרה במעמד קבלת הדו"ח אינם מהווים "ראשית הודייה" ואין לצפות מאדם להעלות את כל טענותיו במעמד קבלת הדו"ח, עם זאת אין בתגובתה של הנאשמת כל הכחשה למיוחס לה וניתן היה לצפות ממנה לכל הפחות לומר את גרסתה הבסיסית לפיה הולכי הרגל כלל לא ירדו לכביש. יש בתגובתה החסרה של הנאשמת במעמד קבלת הדו"ח כדי להחליש את גרסתה היום.

אמה של הנאשמת הגב' כאמלה חוגיראת העידה כי מדובר היה ב-4-5 הולכי רגל (עמ' 5 ש' 28 לפרוטוקול) בעוד השוטר רשם בדו"ח כי מדובר ב-3 הולכי רגל . יצוין כי השוטר כלל לא נחקר על מספר הולכי הרגל אותו ציין בדו"ח והנאשמת עצמה לא חלקה על כך. מכאן שגרסת אמה של הנאשמת לקיומם של 5-4 הולכי רגל אינה מתיישבת עם המצב בשטח.

לשאלה האם הולכי הרגל ירדו לכביש השיבה:"... הם לא יכלו לרדת כי היינו ממש קרובים למעבר החצייה. ולא יכולים לעבור את זה ממש מהר..." (עמ' 5 ש' 30 לפרוטוקול). דברים אלו של האם אינם מתיישבים עם טענת ההגנה לפיה הולכי הרגל בכלל לא התכוונו לחצות מאחר והיו עסוקים בלהסתכל על אירוע אחר. מעדותה של האם ניתן ללמוד כי הולכי הרגל לא יכלו לרדת עקב התקרבות רכב הנאשמת. אמנם לא מדובר בדברים הנוגעים לשאלה האם הולכי הרגל כבר היו על הכביש, אך יש בדברים אלו כדי לכרסם, בטענת הנאשמת לפיה הולכי הרגל כלל לא התכוונו לרדת לכביש.

יוער כי לאחר עדותה נשארה האם באולם בית המשפט והתערבה בעדותה של האחות תוך שהיא פונה אליה במהלך חקירתה הנגדית בניסיון לתקן את עדותה: "לא, מהצד השני" (עמ' 7 ש' 7 לפרוטוקול). ניסיונה של האם לתקן את עדותה של האחות לא הותירה בי רושם חיובי.