מדינת ישראל נ' חוגייראת(עציר)

גזר דין

רקע ועובדות

הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעבירות של התפרצות לבית מגורים, גניבה, הפרעה לשוטר, ניסיון לתקיפת שוטר, ואיומים.

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 3.10.13 בשעה 19:00 לערך פגשה הנאשמת אדם קשיש, יליד 1926, (להלן: הקשיש) עת טייל ברחוב. הנאשמת פנתה לקשיש, שוחחה עמו בעברית (שפה שאינו מבין), החזיקה בידו וליוותה אותו עד לביתו. משהחל הקשיש לפתוח את דלת הבית, הגיע בנו של הקשיש והנאשמת שהבחינה בו, נסה מן המקום בבהלה.

ביום 5.10.13 בשעה 15:00 לערך, התפרצה הנאשמת לביתו של הקשיש באופן שפתחה את דלת הכניסה הראשית לדירה אשר הייתה סגורה אך לא נעולה, נכנסה אל הדירה והחלה לסייר בין חדרי הדירה ולחטט בתכולתם, כשהיא מתעלמת לחלוטין מקיומו של הקשיש.

משניגש אליה הקשיש ושאל לפשר מעשיה בדירה, הניחה את המצרכים שנטלה מן המטבח ועזבה את המקום בריצה. או אז, כשנכנס הקשיש לחדר השינה הבחין כי הנאשמת נטלה עמה את תכולת ארנקו- 700 ₪ במזומן וכרטיס חיוב, את מפתח הדירה ואת הטלפון הנייד שלו.

בעקבות המתואר לעיל, הגיעו השוטרים חיים צ'רקסקי ואביבה אלמו (להלן: "השוטרים") בשעה 18:20 לביתה של הנאשמת. משביקשו לעכב את הנאשמת, התנגדה לכך הנאשמת וניסתה לברוח מן השוטרים עת ירדה במהירות במדרגות הבניין בו היא מתגוררת, כשבן זוגה ואביו מסייעים לה בכך. משאחז בה השוטר חיים על מנת למנוע את בריחתה, ניסתה הנאשמת לדחוף אותו ולנשוך אותו בכתפו. כתוצאה מכך איבד השוטר את שיווי משקלו ושניהם נפלו ארצה. בעודם על הקרקע המשיכה הנאשמת להתנגד לאיזוקה, השתוללה וצעקה ולא שעתה לבקשת השוטרים להשיט ידיה ולאזקה. כל זאת כשבן הזוג ואביו מתנהגים באלימות כלפי השוטר חיים ומונעים ממנו מלעצור את הנאשמת.

בהמשך לכך, לאחר שהנאשמת נעצרה והובאה לתחנת המשטרה, העליבה את השוטר חיים ואיימה עליו באומרה: "תביא את הפרטים שלך, אני אזיין אותך במח"ש, יא בן זונה טפי עלייך" (תוך שהחוותה תנועת יריקה לעבר השוטר חיים). גם לאחר שמסר לה השוטר חיים את פרטיו המשיכה הנאשמת לאיים: "יפה, אני אתבע אותך במח"ש, יא זבל. לך לך לפני שאני אתן לך בעיטה על הפרצוף, יא מעפן". כן איימה הנאשמת על השוטרת נועה דמרי באומרה כי "תדקור את השוטר חיים בתחת".

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה הפנתה לעבירות בהן הורשעה הנאשמת, לחומרתן, לנסיבות ביצוען ולערכים המוגנים בבסיסן.

ביחס לעבירת ההתפרצות טענה ב"כ המאשימה כי עבירה זו פוגעת בביטחון האישי של הציבור ובאיכות חייו, בפרטיותו ובקניינו ואף טומנת בחובה סיכון לאלימות ופגיעה בחיי אדם או בשלמות גופו. כן טענה כי מדובר בעבירות בהיקף רחב שהנן קלות לביצוע וקשות ללכידה ומשכך נדרשת ענישה מרתיעה בגינן. לגישת ב"כ המאשימה, עבירת ההתפרצות בוצעה תוך תכנון מוקדם ובוצעה כלפי קשיש בן 87 ומשכך, לטענתה שיקול ההגנה על קשישים חייב להיות מרכז הכובד בשקילת העונש. בנסיבות טענה ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה הראוי בגין ההתפרצות נע בין 18-36 חודשים ובעבירת הגניבה נע המתחם בין מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר בפועל (בעניין זה אעיר כי לא היה מקום לטיעון ביחס לשני מתחמים, שכן עבירת ההתפרצות לדירה והגניבה ממנה, הנן אירוע אחד, אשר יש לקבוע בגינו מתחם אחד).

ביחס לעבירות כלפי שוטרים טענה ב"כ המאשימה כי מדובר בעבירות הפוגעות בסדר ובביטחון ואף בציבור הרחב שעל בטחונו אמונים השוטרים ומשכך נקבע בצדן עונש מינימום. לגישת ב"כ המאשימה, מתחם הענישה בגין כל אחת מהעבירות של ניסיון תקיפת שוטר ושל איומים, נע בין מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, ובגין העבירה של הפרעה לשוטר נע המתחם בין מאסר מותנה קצר ועד לעבודות שירות (אף כאן, אעיר כי האירוע המתייחס לשוטרים, הנו אחד, ויש לקבוע בגינו מתחם אחד בלבד הכולל את כל העבירות).

ביחס לעונש הראוי לנאשמת, הפנתה ב"כ המאשימה לעברה הפלילי המכביד, כבת 28 בלבד, וטענה כי הדבר מעיד על דפוס התנהגות עברייני. כן הפנתה ב"כ המאשימה לארבעת המאסרים המותנים העומדים לחובת הנאשמת. ב"כ המאשימה הדגישה כי אף בעבר ביצעה הנאשמת עבירה כנגד קשיש, בגינה הורשעה בסיוע לשוד מזוין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

משכך ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמת מאסר ברף העליון של המתחם, להפעיל את המעצרים המותנים במצטבר (למעט מאסר מותנה בן חודשיים שהוסכם כי ירוצה בחופף), לחלט את ההתחייבות עליה חתמה הנאשמת במסגרת ת.פ 27462-09-10 ולהטיל עליה מאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס והתחייבות.

ב"כ הנאשמת, הדגיש את הודאת הנאשמת, אשר ניתנה בהזדמנות ראשונה וחסכה את שמיעת העדים. בעניין זה הפנה ב"כ הנאשמת לעובדה שלמרבה הצער, בין לבין נפטר המתלונן ולכך שהנאשמת לא ביקשה לנצל עובדה זו לתועלתה. לטענת הסנגור, יש בהודאה משום לקיחת אחריות והבעת חרטה אשר צריכים להוות שיקול משמעותי בגזירת דינה של הנאשמת.

ב"כ הנאשמת הפנה לנסיבות חייה הקשות של הנאשמת וטען כי הן שהביאוה לעולם העברייני. כן הפנה הסניגור לכך שהעבירות בוצעו ללא שותפים ולנזק המוגבל שנגרם בעטיין- גניבת סך של 700 ₪ לו היתה זקוקה למחייתה וטלפון נייד פשוט. כן הפנה הסניגור לכך שהנאשמת ניסתה ליטול שקית עוף מהמקפיא ובקבוקי יין, דבר המלמד, לפי הטענה, על הקושי הקיומי שלה.

לעניין העבירות כלפי שוטרים טען הסניגור כי מדובר בניסיון תקיפה בלבד, ועבירות מילוליות ולכן יש ליתן להן משקל מינימאלי.

ב"כ הנאשמת טען כי מתחם הענישה בגין העבירות המיוחסות לנאשמת נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר.

לעניין המאסרים המותנים, טען הסניגור כי לו הייתה מצרפת הנאשמת את שני התיקים שהתנהלו נגדה בבית המשפט המחוזי, סביר להניח כי המאסר המותנה הכולל שהיה נגזר בגינם היה קצר מסכום שני המאסרים שעומדים לחובתה כיום. על כן ביקש כי יופעלו בחופף, כמו גם יתר המאסרים המותנים.

לסיכום ביקש ב"כ הנאשמת להסתפק בתקופת מעצרה של הנאשמת מיום 6.10.13 עד כה, להפעיל את כל התנאים העומדים לחובתה בחופף כך שבסופו של דבר העונש הכולל שייגזר על הנאשמת לא יעלה על 12 חודשי מאסר.