מדינת ישראל נ' חואגה(עציר) ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם ב- 8 עבירות של סחר בסם [נאשם 1] ובשבע עבירות של סחר בסם ועבירה אחת של סיוע [נאשם 2], הכל בין החודשים מאי לספטמבר 2009.

2.הרשעת הנאשמים היתה עוד בחודש יולי בשנה שעברה ועניינה נסתיים רק עתה בשל הידברות ומחלוקות בנושא חילוט הרכוש של נאשם 1, ומאחר ובמהלך בתקופה זו הייתי בתקופת שבתון. המשמעות היא שהנאשמים מצויים בתנאי מעצר ולו כשפוטים, [נאשם 2 הוא שפוט עצור מרבית הזמן], מאז חודש אוקטובר 2009, ולא ניתן להתעלם מהשוני בתנאים בין שפוט לבין עציר במיוחד שמדובר בתקופה כה ממושכת.

3.לחובת שני הנאשמים עבר משמעותי ביותר בעבירות סמים ובעבירות נוספות. אין ספק כי עתירת התביעה לעונש לגבי שניהם נוטה אף לקולא בהתחשב במספר העיסקאות בהן הורשעו. מצד שני, קיימת בעייתיות רבה בהתחשבות במס' העיסקאות, שכן, הצדדים הגיעו להסדר לאחר שהחלו להישמע ראיות בפני בתיק זה, ומהראיות שנשמעו עלה בבירור כי אמנם יש לזקוף לחובת הנאשמים את העובדה שהסמים זמינים עבורם ולכן כמס' הפעמים שיפנו אליהם בבקשה לסמים הם יוכלו לספקם, אך מצד שני, הקביעה לגבי מס' הפעמים שיפנו אליהם היתה נתונה לשיקול דעתם של מפעילי הסוכן היינו בעצם מפעילי הסוכן יכולים באופן מוזר לדרג בין היעדים של הסוכן כפי שהם רואים את ההיררכיה ביניהם היינו לנתב את הסוכן יותר לאלו שבעיני המפעילים גבוהים יותר בהיררכיה כך שבסיכומו של דבר העונש לגביהם יהיה חמור יותר ולהיפך. הבעייתיות בכך מובנת ובאם הדברים אינם ברורים, אסביר כי בעצם הידיעות המודיעיניות של היחד' החוקרת הופכות בפועל לכלי ענישה תוך צמצום משמעותי בשיקול דעתו של בימ"ש שכן, בידוע הוא שלמס' העיסקאות יש משמעות לגבי גזירת הדין.

4.נתון משמעותי נוסף אותו יש לקחת בחשבון הוא הודאת הנאשמים, נטילת האחריות והחסכון בזמן. בד"כ הנני נותן את מירב המשקל לנטילת האחריות ולא לחסכון בזמן, משום שהאחריות חשובה יותר מבחינת ההפנמה, מאשר החסכון בזמן, שהוא נושא טכני יותר, ובעצם לקיחתו בחשבון יש אמירה מסוימת כאלו אין זו זכותו של הנאשם לעמוד על חפותו ולנהל משפט, אולם לא אך הוא בעניינו דווקא לאחר שהחלה להישמע פרשת הראיות, ומהמעט אשר נשמע בפני עלה באופן ברור שלא זו בלבד, ששמיעת הראיות היתה אורכת זמן רב מאוד וגוזלת משאבים רבים גם מבית המשפט וגם מהיחידה החוקרת, אלא שעלו נקודות בעייתיות לא מעטות בכל אופן ההתנהלות בקשר להפעלת הסוכן, ומטבע הדברים לא ארחיב כאשר התיק הגיע לידי גמר, אולם הנני מציין זאת כדי להבהיר מדוע מצד אחד אפחית מהעונש לו עותרת המאשימה ומצד שני, אין לראות בגזר דין זה, כסמן לתיקים אחרים .

5.אציין כי התרשמתי והדברים אמורים בעיקר לגבי נאשם 1, כי ברצונו לשנות את דרכיו. יש לקוות כי דבריו לא נאמרו מן הפל ולחוץ, וכי אכן ישנה הן הוא והן נאשם 2 את דרכיו, וישובו לאורח חיים נורמטיבי.

6.לענין חילוט הרכוש, הרי אין ספק שיש מקום לחלט את הרכוש שנתפס ברשות הנאשמים עם מעצרם, כאשר לענין יתרת החילוט לגבי נאשם 1 הצדדים הגיעו להסדר אותו אכבד.

אמנם, על פי הפסיקה חילוט אינו רכיב ישיר בענישה ובכל זאת, בהתחשב בסכום הנכבד של החילוט אמנע מהטלת קנס על הנאשם 1.

7.לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1:

מאסר למשך 26 חודשים, החל מיום מעצרו 18/10/2009.

מאסר למשך 10 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש יעבור עבירה על פקודת הסמים מסוג פשע.

הנני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים וזאת על תנאי, והתנאי הוא כי תוך שנתיים מיום שחרורו לא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים.

הנני מורה על חילוט 4 פאלפונים, 2 כרטיסי סים ומשקל אלקטרוני, כמו גם על חילוט סך של 61,180 ₪ שנתפסו ברשות החשוד.

כמו כן הנני מורה על חילוט סך של 738,820 ₪. סכום זה יופקד בקופת בית משפט עד ליום 31/12/2011. עם הפקדת סכום זה במועד, ישוחררו כל תנאי השעבוד והתנאים המגבילים האחרים על הקרקע הידועה כגוש 7034 חלקה 34 בתל אביב (להלן : "הקרקע"). באם לא יופקד הסכום במועד, רשאית המדינה לפעול לחילוט הקרקע ומכירתה בכדי שממנה ישולם הסכום הנ"ל, ויתרתו תושב אל הנאשם.

בכדי לאפשר לנאשם ליטול הלוואה תוך שעבוד הקרקע לשם תשלום הסכום, תמציא המדינה לידי בא כוחו בתוך 30 יום מכתב כוונות המופנה לבנק על פי פרטים שימסור הסנגור, בכפוף לתשלום סך של 738,820 ₪ ישוחררו כל השעבודים והמגבלות הרשומות לטובת המדינה על הקרקע.

למען הסר ספק, כל סכומי החילוט ישולמו לפקודת הקרן שהוקמה על פי פקודת הסמים.

העיקולים ו/או השעבודים שהוטלו על חשבון מס' 047081 ו- 473046- שניהם של בנק הפועלים, סניף יפו, יבוטלו לאלתר.

על נאשם 2:

א.מאסר למשך 26 חודשים וזאת בניכוי ימי המעצר מיום , החל מיום 18/10/2009 ועד ליום 23/12/2009. המאסר יהיה במצטבר לכל עונש מאסר אחר שנושא הנאשם. מובהר כי, חרף האמור בסעיף 45 לחוק העונשין, במקרה זה אין מקום לחפיפה בין המאסרים וזאת בהתחשב בכך שהעבירות בוצעו עת הנאשם היה בשלבי טיעון לעונש בתיק בו נגזרו עליו 24 חודשי מאסר והן משום שבתיק האחר שקל בית המשפט האם אותו מאסר יהיה בחופף או במצטבר למאסר הנ"ל, וכל קביעה שלי היום בעצם תחתור תחת קביעתו של ביהמ"ש בתיק האחרון ( ת.פ. 5596-09).