מדינת ישראל נ' חדור(עציר) ואח'

החלטה

רקע

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים ובהם עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה, איומים, כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

על-פי המתואר באישום הראשון, בתאריך 11.9.10, בשעות הלילה, הגיע המשיב אל מחוץ לחלון סלון ביתה של המתלוננת, שלף את סורג החלון וחדר לביתה רעול פנים. כאשר התעוררה המתלוננת משנתה ופנתה לסלון עקב הרעש, פנה אליה המשיב כאשר הוא מחזיק בידו סכין מטבח ואמר לה "אם תזמיני משטרה אני ארצח אותך". בהמשך לכך נטל המשיב את תיקה, שהכיל שני טלפונים סלולאריים, 1,000 ₪ במזומן, תעודות הזהות שלה ושל בנה ושרשרת זהב. לאחר מכן נמלט דרך החלון.

על-פי המתואר באישום השני, ביום 13.9.10, בשעות הצהריים, הגיעו שוטרים במהלך פעילות משטרתית לאיתור שוהים בלתי חוקיים לשכונת וורדה בעיר לוד, בה נמצאו המשיב ועמו קטין ישנים, מבלי שלמשיב אישור שהייה בישראל. לכשנתבקש המשיב על-ידי השוטר להתלבש, רכס את מכנסיו ונמלט מהמקום בעוד השוטר דולק אחריו, עד שנעצר.

על-פי המתואר באישום השלישי, בתאריך 5.9.10, בין השעות 15:00-23:00 התפרץ המשיב לדירה בלוד בכך ששלף את סורג החלון של אחד מחדרי הבית ונכנס במטרה לבצע גניבה. בהמשך לכך נטל המשיב מהמקום מחשב נייד, נגן 4MP , המחאות, כסף מזומן בסך 8,000 ₪ ותכשיטים.

טענות הצדדים בנוגע לראיות לכאורה

המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעניין האישום השני.

לעניין האישום הראשון והשלישי טען המשיב כי כאשר נתפס ישן לא היה לבדו, כי עם קטין נוסף שחלק עמו מיטה, והחפצים שנמצאו בסמוך למיטה הם של הקטין, לרבות המחשב. לעניין האישום הראשון המשיב אינו חולק על כך שהייתה פריצה לביתה של המתלוננת, אלא שלטענתו אין ראיות שהוא האדם אשר ביצע פריצה זו, ואין ראיות שהרכוש שנתפס היה בחזקתו. יתרה מכך, טען המשיב כי בנוגע לאישום השלישי נעצר ביום 13.9.10, כאשר מעשה הגניבה התרחש ב-5.9.10, קרי בפער של שמונה ימים. כמו-כן בריחתו מהמשטרה נבעה מחשש מהשוטרים ומהנשק שבידם. עוד טוען המשיב כי היעדר ביצוע של בדיקת טביעת אצבעות ובדיקת D.N.A עולות כדי מחדל משטרתי.

מנגד, טענה המבקשת כי במקום בו נמצא המשיב ישן בשכונת וורדה בלוד, ללא אישור שהייה בישראל, נמצאו החפצים אשר נגנבו מהמתלוננת. עוד טוענת המבקשת כי בריחתו של המשיב מהמקום מפלילה אותו, וכך גם עדותו של הקטין. עוד טוענת המבקשת כי המתלוננת זיהתה את החפצים שנמצאו בחזקתו של המשיב כחפצים שנגנבו מביתה, במכשיר הסלולארי שנתפס במקום נמצאה תמונה של המשיב שצולמה יום לאחר גניבת והמכשיר ובעת חקירת החשוד נכנסה שיחה לטלפון סלולארי וכאשר החוקר ענה ביקשו לשוחח עם המשיב. בנוסף, אמו של הקטין טענה כי לבנה אין מחשב, כאשר המשיב טוען כי המחשב שנתפס שייך לקטין.

דיון – ראיות לכאורה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה. להלן אנמק את מסקנתי:

האישום הראשון

בנוגע לאישום הראשון אין מחלוקת כי המעשים בוצעו כאמור בכתב האישום. המחלוקת היחידה הינה האם המעשים בוצעו על-ידי המשיב. הואיל והטלפון אשר נתפס אצל המשיב (מזכר שרשם גיל סלומי מיום 13.9.10) זוהה על-ידי המתלוננת כמכשיר הטלפון השייך לה (הודעות כרמלה דבוש, מיום 13.9.10; 20.9.10), והואיל ובמכשיר נמצאת תמונתו של המשיב, הרי שיש בכך כדי להוות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשה. ממזכר שרשם השוטר אבי פורמה ביום 20.9.10 עולה כי תמונתו של המשיב צולמה בטלפון הנייד ביום 12.9.10. יתרה מכך, במהלך חקירתו של המשיב מיום 13.9.10 צלצל המכשיר הסלולארי, וכשענה החוקר לשיחה בערבית, מעברו השני של הקו ביקשו לשוחח עם המשיב, תוך נקיבה בשמו (מזכר שרשם יעקב ניסים, 20.9.10). גרסתו של המשיב בנוגע למכשיר הטלפון הנייד שנתפס הינה תמוהה בלשון המעטה, ונדמה כי אף בה יש לחזק את ראיות התביעה.

כמו-כן, זיהתה המתלוננת את תעודת זהות של בנה אשר נתפסה בכליו של המשיב (הודעת המתלוננת וכן דו"ח פעולה מיום 13.9.10 שעה 11:37). אין בפי המשיב כל הסבר כיצד תעודת הזהות של בנה של המתלוננת, אשר נגנבה מביתה, נמצאה יומיים לאחר מכן ברשותו.

זאת ועוד, לגבי אישום זה, כפי שעולה מהודעתו של מר שאער דסוקי, המשיב הגיע לישראל ולביתו יומיים לפני מועד העדות ביום 13.9.10, ביום שישי או שבת. יום שישי חל ב- 10.9.10 ויום שבת חל ב- 11.9.10. מכאן, שהודעתו של מר דסוקי מתיישבת עם האפשרות שהמשיב היה בישראל במועד ביצוע העבירה באישום הראשון ביום 11.9.10.

בעניין זה, הואיל והרכוש אשר נגנב באישום הראשון ביום 11.9.10 נתפס בכליו של המשיב ביום 13.9.10, והואיל ואין בידי המשיב כל הסבר סביר אחר, סבורני כי חלה החזקה התכופה, אשר לפיה יש לקבוע כי קיימות בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה באישום הראשון.

האישום השלישי

בנוגע לאישום השלישי טוען ב"כ המשיב כי אין ראיות לכאורה שהמשיב החזיק ברכוש הגנוב, וכי לא מתקיימת החזקה תכופה. בנוגע לשאלת החזקת הרכוש הגנוב על-ידי המשיב, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב החזיק ברכוש הגנוב בעת שנתפס. המשיב טען כי המחשב שייך לקטין שישן עמו בחדר, אך הקטין טען בחקירתו שהמחשב שייך למשיב (דו"ח פעולה מיום 13.9.10 שעה 11:37). אמו של הקטין הכחישה מכל וכל כי לקטין יש מחשב (הודעת גב' אבתסאם עיסא מיום 21.9.10). כמו-כן, גב' אנעאם דסוקי מסרה כי לפני שהמשיב הגיע לביתה, לא ראתה את המחשב במקום (הודעתה מיום 21.9.10 עמ' 2, ש' 21). כמו-כן, מהודעתו של הקטין עולה כי המשיב אמר לעד שהוא קנה את המחשב (הודעת הקטין מיום 13.9.10). בעניין זה, ואף על-פי שבשלב בשלב זה של בקשה למעצר עד תום ההליכים, אין בית-המשפט קובע ממצאי מהימנות, המסקנה היא העדויות האמורות לעיל עומדות בדרישת הראיות לכאורה. כמו-כן, חיזוק לכך שהמחשב היה בחזקת המשיב טמון בכך שנמצאה במקום שקית, אשר המשיב אישר ששייכת לו (הודעת המשיב מיום 13.9.10, עמ' 4), ובתוכה נמצא הכבל החשמלי של המחשב (דו"ח פעולה מיום 13.9.10 שעה 11:37). אין בידי ההגנה הסבר סביר כיצד השקית והכבל החשמלי שייכים למשיב, בעוד שהמחשב שייך לקטין כטענתו. מכאן מובן הדבר כי בחזקת המשיב נתפס הרכוש הגנוב.

לפיכך, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה שהמשיב החזיק ברכוש הגנוב המפורט באישום השלישי. בעניין זה, אני מוכן לקבל את טענת ההגנה לפיה לאור פער הזמנים בין מועד הגניבה (5.9.10) לבין מועד תפיסת המשיב (13.9.10), הרי שיתכן שייקבע בתיק העיקרי כי לא קיימת החזקה תכופה. בעניין זה אף נתתי דעתי לכך שהמשטרה לא בדקה כיווני חקירה אפשריים אשר נמסרו על-ידי המתלוננת באישום זה. לפיכך אני מניח לטובת ההגנה שאין בידי המבקשת ראיות לכאורה לעבירות של התפרצות וגניבה באישום השלישי. יחד עם זאת, יש בידי המבקשת לכל הפחות ראיות לכאורה לעבירה של החזקת רכוש החשוד בגנוב.