מדינת ישראל נ' חדור(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק בנסיבות בהן בתאריך 9/2/10 בסביבות השעה 11.40 שהה בלוד מבלי שהיה בידו אישור שהיה או הפנייה לתעסוקה בישראל.

כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה של 4 חודשים שהינו בר הפעלה בתיק שלפנינו והתביעה עותרת להפעלתו וכן לגזור במצטבר לו עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת , מאסר על תנאי וקנס כספי.

הסניגור מפנה לנסיבות לקולא כמפורט בטיעוניו ומבקש להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה או לחלופין להשית עונש מאסר שירוצה בחופף לעונש המאסר המותנה שיופעל.

כל אחד מב"כ הצדדים מפנה לפסיקה אשר לשיטתו תומכת בעמדתו.

שקלתי נסיבות הענין , טיעוני ב"כ הצדדים וכן הפסיקה לרבות הפסיקה אליה הופניתי.

אומר תחילה כי קיימת קשת רחבה של פסיקה וכמובן שכל מקרה נדון לגופו.

בשורה של החלטות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד בית המשפט על פוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירות על חוק הכניסה וכמתבקש מכך - הענישה ההולמת ברגיל.

בתוך כך הבחין בית המשפט העליון גם בין סוגי העבירות וכן הנסיבות.

ראה לענין זה דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 3173/09 פארגין נ. מ"י:

"הסוגיה המועלית בתיק זה אינה פשוטה. מצויים אנו, במקרה זה בגדרי הדין הפלילי, בדילמה שבין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, והרי אלה זכות וחובה שעליהן לא יתכן חולק, בתחום הבטחוני ומעבר לו, לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמטעמים ידועים, שלא ניכנס אליהם, מצויה במצב סוציואקונומי בעייתי, ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני... הבסיס הנורמטיבי הספציפי הוא עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, שזה לשונה "העושה אחת מאלה: (1) נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק... דינו - מאסר שנה". עבירה זו מצויה, מטבעה, בדרגה נמוכה יותר מעבירות של הלנה, העסקה והסעה שלא כדין, לפי סעיף 12 לחוק, שדינן מאסר שנתיים או קנס... אמות מידה שנקבעו בפרשת אבו סאלם יפה כוחן, בחלקן, גם בענייננו; מחד גיסא שלא נתפוגג, כלשון בית המשפט שם, הסיכון הבטחוני, נוכח קיומו ואיומו הנמשך של הטרור, "שיקולי הרתעה – הרתעה היחיד והרתעת הרבים – עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה". אך כל מקרה יידון לגופו, וכנאמר שם, "ככל שמעשהו של נאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה – לסיכון בטחון הציבור כן נחמיר עם העבריין וניטה ליישם את מדיניות הענישה בחומרתה. וככל שמעשהו של הנאשם ירחק וילך מן הליבה, כן יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק ממילא משקלם של טעמי הזכות" ... בנידון דידן – שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות – עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות – האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין".

ולעניננו :

הנאשם בהתנהלותו מלמד על עצמו כי הנו רצידיבסט כדברי כבוד השופט רובינשטיין והתנהלותו מחייבת ענישה מרתיעה אשר יהיה בה כדי להוות "תמרור עצור" לבל ישוב ויתעלם מהחוק ומגזרי הדין שהושתו עליו בעבר.

מדובר במי שאין עליו מורא החוק –

הוא חוזר ונכנס לישראל פעם אחר פעם.

גליון הרשעותיו הקודמות מלמד כי מאחורי גוו נשרך שובל ארוך של הרשעות קודמות בעבירות על חוק הכניסה ואף במגוון עבירות נוספות ונלוות – התחזות לאחר , רכוש וסמים .

הנאשם ריצה מס מאסרים לרבות מאסרים מותנים שהופעלו ובסה"כ ריצה חודשי מאסר מרובים ולא היה בכל אלה להרתיעו והוא חוזר ונכנס לישראל זמן קצר לאחר שהוא מסיים לרצות מאסר בגין עבירות שונות לרבות עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

הסניגור המלומד מפנה לכך שהנאשם לא נכנס לישראל כדי לעבור עבירה נוספת אלא על רקע נישואיו לישראלית עימה יש לו 3 ילדים רכים בשנים אשר רעבים ללחם.

מן הסתם לו היתה זו עבירתו הראשונה של הנאשם, היה בנימוק זה – בעקבות דברי ביהמ"ש העליון בהלכת פראג'ין הנ"ל - כדי להביא להקלה משמעותית בעונשו של הנאשם אך הנאשם חוזר ו"ממחזר " טיעוניו אלה – ראה טיעוני ההגנה לעונש בפני כבוד השופטת פרנקל בתיק בו הושת עליו עונש המאסר המותנה שהינו בר הפעלה בתיק זה.

הנאשם אינו יכול לצפות שנימוק זה יעמוד לו באופן שלעולם לא יתן את הדין כפי שראוי.