מדינת ישראל נ' חדור(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נסיון כניסה והתפרצות לבית מגורים ושהיה בישראל שלא כדין המיוחסות לו בכתב האישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון.

כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של 3 חודשים והתביעה עותרת להפעילו במצטבר לעונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת , מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי.

בטיעוניו מפנה ב"כ המאשימה לנסיבות המחמירות.

הסניגורית מצידה מפנה לנסיבות המקילות כמפורט בטיעוניה ומבקשת להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה של 3 חודשים ולהסתפק בעונש מתון ככל שניתן.

טיעוני ב"כ הצדדים מפורטים בפרוטוקול ומסיבה זו אינני רואה צורך לחזור ולפרטם.

שקלתי נסיבות הענין וטיעוניח הצדדים.

ההלכות באשר לחומרת העבירות על חוק הכניסה ידועות .

ברע"פ 3173/09 פראגין עמד ביהמ"ש העליון על מדרג החומרה של עבירות העסקה , ההסעה וההלנה מול עבירת הכניסה והשהיה שהיא פחותה מהן בחומרתה.

עם זאת גם לגבי עבירות הכניסה והשהיה קבע בית המשפט כי קיים לגביהן מדרג של חומרה וכך אומר שם כבוד השופט רובינשטיין : "התיחסות מידתית לעבירת השהיה על פי נסיבות האדם העומד לדין. הדברים נאמרים, כמובן, בקוים רחבים, ושיקול הדעת נתון לבית המשפט הדן. בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם. אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי. כאמור, בשהיה שניה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה. ברי כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומתרן, ולמשל במקרה של זיוף א והתחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, של חודשים ממושכים, וכן מאסר על תנאי וקנס. לגבי עבירות חוזרות ונשנות, ובודאי לגבי מי שמאסר על תנאי תלוי כנגדו, ניתן כמובן להחמיר יותר ולהפעיל את המאסר על תנאי בצורה מתאימה. פשיטא כי איננו עוסקים כאן בעבירות בטחוניות, שהענישה לגביהן היא בסדרי גודל אחרים. כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל"הפקת לקחים", מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו לפי הנסיבות".

נופך של חומרה מוצאת אני בכך שתוך כדי שהותו של הנאשם בישראל הוא מבצע עבירת רכוש חמורה שענינה נסיון התפרצות לבית מגורים.

בשורה של הלכות שיצאו מלפני הערכאות השונות עמדו בתי המשפט על החומרה שיש לייחס לעבירות ההתפרצות למקום מגורים .

המדובר בעבירות אשר טמון בהן יסוד מהלך אימים על הקורבנות.

אין צורך בדמיון רב כדי לשוות לנגד עינינו את תחושות הפחד , מפח הנפש ועוגמת הנפש הנגרמים לבעל דירה בשובו לביתו ומוצא כי ביתו שאמור להיות מבצרו – נפרץ.

משנה חומרה וסיכון גלומים בעבירה זו כאשר מסתבר שהבעלים מצויים בתוככי הדירה בעת הפריצה. כאן גם מתעורר סיכון ממשי לא רק לרכושם – דבר חמור לכשעצמו – אלא גם לשלומם ובטחונם.

מעבר לפגיעה בקורבן הישיר , המדובר בתופעה אשר ממדי התפשטותה הביאה גם להגדלת פרמיות הביטוח – מה שמביא לכך שמעבר לפגיעה בקורבן המידי , עבירות אלה גם גורמות נזק לכלל הציבור בישראל.

אמנם הנאשם הורשע בנסיון כניסה והתפרצות לדירת המתלוננת אך מהנסיבות האופפות את האירוע כעולה מכתב האישום המתוקן הנסיון לא התממש לכלל עבירת התפרצות מושלמת לא משום שהנאשם נתקף לרגע ב"רגשות אשם "וכביכול ניחם על מעשיו אלא משום ששוטרים הוזעקו למקום ומשהבחינו הנאשם והאחרים בשוטרים החלו להימלט מחצר הדירה ורק בהמשך נתפס הנאשם – האחרים לא נתפסו.

לכל אלה מצטרף עברו המכביד של הנאשם אשר הורשע בעבר בשורה של עבירות ביניהן עבירות רכוש ,עבירות בטחוניות , עבירות כנגד שוטרים ,עבירות מרמה והונאה ובריחה ממשמורת חוקית.

זאת ועוד הנאשם כבר טעם טעמו של עונש מאסר ולא היה בכך כדי להרתיעו.

יתירה מזאת , הנאשם כבר נוכח בעבר על בשרו כי כאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה , הרי שאם הוא חוזר עבירה ממין הענין , בית המשפט מפעיל את התנאי ולמרות זאת לא היה בעונש המאסר המותנה הנוסף שהוטל עליו כדי להרתיעו מלחזור ולעבור עבירה דומה אשר יש בה להפעיל את התנאי.