מדינת ישראל נ' חדד

החלטה

אני מחליטה למנות למשיב את עו"ד איתמר סיון מהסנגוריה הציבורית לייצג המשיב בבקשה זו.

ניתנה והודעה היום כ"א אלול תש"ע, 31/08/2010 במעמד הנוכחים.

סבין כהן, שופטת

החלטה

הדוח החסוי התקבל וסומן ת/1 וישמר חסוי בתיק החקירה שכן חשיפתו בשלב זה עלולה לחבל בהמשך החקירה.

ניתנה והודעה היום כ"א אלול תש"ע, 31/08/2010 במעמד הנוכחים.

סבין כהן, שופטת

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב למשך 3 ימים.

המשיב חשוד בביצוע מספר התפרצויות לדירות, יצויין כי המשיב עוכב לחקירה אתמול בשעה 09:25 והוא נעצר בשעה 13:00.

העיכוב נעשה על ידי תחנת משטרת באר שבע ושם נחקר המשיב ביחס להחזקת אמל"ח.

היות והמשיב נדרש לחקירה על ידי תחנת אשקלון, הגיע שוטר מתחנת אשקלון ועצר את המשיב.

לטענת ב"כ המשיב בשל העובדה שהמשיב עוכב 35 דקות מעבר למותר יש להורות על שיחרורו של המשיב. ב"כ המשיב סבור כי יש למנות את מניין שעות המעצר החל ממועד עיכובו של המשיב שכן אין הצדקה להורות על עיכוב ורק לאחר מכן מעצר ולכל הפחות לא ניתן היה לעכב את המשיב מעבר לשלוש השעות המותרות בחוק.

ב"כ המבקשת מסביר כי יתכן והמשיב שוחרר על ידי תחנת ב"ש ורק אז נעצר כאשר הוא משוחרר ויתכן תוך כדי הליך השיחרור אך אינו יכול להגיד בודאות מה היה בתחנה, הוא מניח מתוך נהלי העבודה המקובלים כי כך היה.

ראשית לעניין טענת ב"כ המשיב כי יש למנות את תקופת המעצר החל משעת המעצר , דהיינו 09:25 כך שלמעשה בעת שנפתחה הבקשה לפני בשעה 10:25 לערך היה נתון המשיב במעצר בלתי חוקי ומסיבה זו לא ניתן להאריך את מעצרו של המשיב.

הנני סבורה כי על פי פסיקת בית המשפט וגם לפי דעתו של המלומד קדמי ספרו ספר הדין בפלילים חלק ראשון מהד' 2008 הוצאות דיונון ת"א בעמ' 26, כי תקופת המעצר נמנת החל מהשעה שבה הסתיים העיכוב, דברים האמורים עולים גם מתוך בש"פ 3979/98 מ"י נ' ג'אנח (לא פורסם ניתן ביום 24.6.98) בה התחייחס בית המשפט לסמכות המעצר המתחילה החל מסיום העיכוב וכן ראה בש"פ 4062/06 אבו זהרה נ. מ"י (לא פורסם ניתן ביום 17.5.06). גם מתוך פס"ד שהובא על ידי ב"כ המשיב מ' 7908/03 לא ניתן להסיק כי אין סמכות לעצור למשך 24 שעות מעבר ל- 3 שעות העיכוב.

הנני סבורה לפיכך כי מניין המעצר מחל מרגע בו נעצר המשיב ולא החל מהעיכוב. אציין בהקשר זה עוד כי עיכובו של המשיב נעשה לצורך חקירה בעניין אחר שכלל אינו רלוונטי לחקירה המתנהלת על ידי תחנת אשקלון. וממילא לא ניתן לומר כי לצורך אותו עניין נתון המשיב תחת פיקוחה של המשטרה מעל לאותם 24 שעות מעצר.

משקבעתי כך השאלה הנוספת שעולה אם מעצר אינו תקף לאור העובדה שהמשיב עוכב מעבר לשלוש שעות. בעניין זה הובעה דעתו של בית המשפט העליון בשני פסק הדין שצויינו לעיל. עיכוב שאינו כדין אינו מפקיע את המעצר אם כי בית המשפט יתייחס לעניין לצורך בחינת משך המעצר ועילת המעצר כפי שיישם בית המשפט בתיק מ' 7908/03.

במקרה דנן, מדובר ב- 35 דקות של עיכוב מעבר למותר. המשיב עצמו לא ידע לומר האם היה משוחרר האם היה עצור מה עשה בזמן שהמתין למעצרו, בנסיבות אלה אינני סבורה כי ניתן להתעלם מעילות המעצר ומצרכי החקירה בתיק שבפני בשל אותו עיכוב.

דברים אלה יש לומר במלוא הזהירות שכן אין כל הצדקה לכך שמשטרת ישראל תעכב אדם מעבר לתקופה הקבועה בחוק. ומשטרת ישראל אינה צריכה לסמוך ידיה על החלטות כפי זו שניתנה על ידי כעת על מנת לפעול בניגוד לחוק. כל מקרה יבחן לגופו ולפעמים גם עיכוב של דקות ספורות יש בו כדי להצדיק שיחרור ממעצר, כל מקרה ונסיבותיו הוא.

במקרה שלפני מדובר בחקירה שהחלה בארוע פריצה ומתוך גירסתו של המשיב מסתבר כי מדובר במספר ארועים, בשלב זה נבחנים 5 ארועים. הודאתו של המשיב וכן הראיות הנוספות בתיק יש בהם כדי להצביע על חשד סביר לביצוע המעשים המיוחסים למשיב ואין בעובדה שהמשיב חוזר בו היום מהודאתו כדי להפיג את אותו חשש.