מדינת ישראל נ' חדד

גזר דין

הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעונש, בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירת תיווך בסם מסוכן , בכך שבתאריך 14/04/10, תיווכה בעסקה בסם מסוג MDPV , בכך שמסרה לסוכנת משטרתית סמויה 2 יחידות סם תמורת 100 ₪.

הנאשמת נעדרת עבר פלילי.

הנאשמת ילידת ספטמבר 1991, היתה בגיל 18/5 בעת ביצוע העבירה.

בעניינה של הנאשמת קיימת חובת תסקיר.

שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתה ולהשית עליה צו שירות בהיקף של 140 שעות וצו מבחן למשך שנה. בתסקיר פירוט נרחב אודות נסיבותיה האישיות,התעסוקתיות, הרקע לביצוע העבירה, והאחריות שנטלה לביצועה. הנאשמת שללה שימוש בסמים ובדיקה שנערכה לה נמצאה ללא שרידי סם. כפי העולה מהתסקיר הנאשמת צעירה, ילדותית, בעלת יכולת וורבלית טובה לצד בעיות רגשיות, בלבול, בעיות בזהות, העדר גבולות פנימיים ברורים ומערכת משפחתית מורכבת. עוד נרשם כי הנאשמת אינה בעלת קווי אישיות עבריינים. להערכת שירות המבחן מאז מעצרה ופתיחת ההליכים כנגדה, ערכה הנאשמת בדיקה פנימית ושואפת להתקדם בחייה בכלל מישורי החיים. על רקע נתונים אלו ואחרים, וכן על מנת לשמר את רצונה להתקדם, הומלץ להימנע מהרשעתה.

במסגרת הטיעונים לעונש עתרה ב"כ המאשימה להותיר את ההרשעה ולהשית על הנאשמת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, חתימה על התחייבות ופסילת רישיון נהיגה בפועל, וזאת לנוכח חומרת העבירה, סוג הסם ונסיבות ביצועה. מנגד, ב"כ הנאשמת עתר לבטל את ההרשעה ולאמץ את המלצת שירות המבחן, וזאת בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, חלקה באישום, גילה הצעיר, העדר עבר פלילי לחובתה, תפקודה הנורמטיבי, נטילת האחריות, העדר רקע התמכרותי ומשך היותה במעצר ובתנאים מגבילים של מעצר בית לילי. הנאשמת: הביע חרטה, נטלה אחריות ומסרה כי המדובר במעידה חד פעמית.

דיון

על פי הדין והפסיקה המנחה {ע"פ 2083/096 כתב נ' מדינת ישראל}, הכלל הוא כי משהוכחה אשמתו של נאשם יש להרשיעו, ונסיבותיו לקולא , לכל היותר, יצדיקו הקלה בענישה הנלוות להרשעה. הימנעות מהרשעה, הינה החריג, והיא שמורה למקרים חריגים ומיוחדים ובהצטבר שני פרמטרים עיקרים. האחד מתמקד במעשה – ולפיו יש לבחון האם סוג העבירה, חומרתה, ונסיבותיה, מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. השני מתמקד בעושה ולפיו על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. המשנה לנשיא, כב' השופט ש' לוין, באותה הלכת כתב תמר (ע"פ 2083/96), התווה קווים מנחים, שאינם ממצים, להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, ואלו הם: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית, יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה, משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם והשפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

לאחר בחינת מכלול השיקולים, המבחנים והאיזונים, לקולא ולחומרא, הגעתי למסקנה כי אין המדובר בנסיבות חריגות יוצאות דופן, המצדיקות ביטול ההרשעה. בנסיבות שבפניי, גובר אינטרס הציבור שבהרתעה ולא קיים יחס סביר בין מידת הפגיעה הצפויה בנאשמת לבין חומרת העבירה והשלכותיה הנרחבות.

אכן המדובר בנאשמת צעירה, נעדרת עבר פלילי, שמעורבותה בפלילים הינה חד פעמית, על רקע מורכבות בקשר בינה לבין הסוכנת ואחרים, ולא מתוך דפוסי אישיות עבריינים. כמו כן, הנאשמת נטלה אחריות, הודתה בהזדמנות הראשונה, מודעת להשלכות מעשיה, וקיימת המלצה של שירות המבחן לעניין אי הרשעתה.

יחד עם זאת יש לזכור כי המדובר בעבירת תיווך בסם מסוכן, עבירה מסוג פשע, שהעונש המקסימאלי הקבוע לצידה הינו מאסר למשך 20 שנה. המדובר בתופעה חמורה של הגברת והפצת השימוש בסמים, אשר פוגעת בפרט ובחברה והמחייבת מדיניות ענישה ממשית ומרתיעה לנוכח השלכותיה ההרסניות. המפיצים, המתווכים והסוחרים מגבירים את השימוש והפצת הסם, תמורת בצע כסף והפקת רווח כלכלי או אחר , מבלי משים לב להשלכות ההרסניות של פעולתם. בעבירת התיווך שימשה הנאשמת חוליה מרכזית וחיונית בשרשרת הפצתו של סם מסוג MDPV. הסמים זמינים לנאשמת, הסוכנת הופנתה אליה, הנאשמת הביאה עימה את הסם ומסרה אותו לסוכנת תמורת 100 ₪. לציין כי חשיפתה בוצעה באמצעות פעילות של סוכנת משטרה.

המלצת שירות המבחן הינה בכל הנוגע להיבט השיקומי ואולם בית המשפט מופקד על שקילת מכלול השיקולים הרחב, ובכללם האינטרס הציבורי, ההגנה על שלום הציבור ואינטרס ההרתעה והמניעה. בענייננו מהות העבירה והאינטרס הציבורי,מחייבים, בנסיבות העניין, העברת מסר ברור וחד משמעי בדמות הרשעת הנאשמת בדין, שכן לא ניתן לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן לא מידתי בשיקולי ענישה אחרים וחשובים שבענייננו, מה גם שלא הוכח נזק תעסוקתי קונקרטי, באם תורשע.

נסיבותיה האישיות, נדחים מפני עוצמתו של האינטרס הציבורי, שבהרשעה וענישה הולמת, תוך מתן המשקל הראוי לנסיבותיה שלקולא, במסגרת האיזון הכללי בעת גזירת העונש ההולם את הנסיבות.

לעניין העונש, ועל רקע הנסיבות שלקולא ולחומרה, כמפורט לעיל, וכמפורט בתסקיר שירות המבחן, סבורני כי ענישה צופה פני עתיד לצד ענישה חינוכית, מאוזנת וראויה בנסיבות.

אשר על כן, דן הנאשמת כדלקמן:

12 חודשים מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מהיום, שהנאשמת לא תעבור כל עבירה מסוג פשע, על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973.

4 חודשים מאסר על תנאי, למשך שנתיים, מהיום, שהנאשמת לא תעבור כל עבירה מסוג עוון, על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973.

צו שירות לפיו הנאשמת תבצע 140 שעות של"צ בהתאם לתוכנית שתוגש לאישורו של בית המשפט עד ליום 1/11/11.

צו מבחן לפיו הנאשמת תמצא בפיקוח שירות המבחן למשך שנה מהיום תמסור בדיקות ניקיון מסמים ותשתתף בכל תוכנית שתקבע לה.