מדינת ישראל נ' חדאד

הכרעת דין

רקע

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את העבירות הבאות:

א.שהייה שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

ב.החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום היה לנאשם אישור שהיה במרחב קו התפר בלבד בין השעות 05:00 עד 19:00. בתאריך ה- 12.4.12, בשעה 23:15, ברחבת החניה סמוך לקנטרי בג'לג'וליה (להלן: "המקום"), שהה הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול במקום כשהוא אוחז בידו בסכין מתקבעת. בנסיבות אלה, שהה הנאשם בישראל שלא כדין והחזיק סכין מתקבעת מחוץ לתום ביתו או חצריו, ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה.

3.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, פרט לכך ששהה במקום. הנאשם כפר שהחזיק סכין, כאשר לטענתו ראה את הסכין על הרצפה, אך לא החזיק אותה (עמ' 1, ש' 11-12).

ראיות המאשימה

4.מטעם המאשימה העיד עידן שינה, מתנדב ביחידת הבילוש במשטרת ראש העין (להלן: "המתנדב שינה"). לדבריו, ביום האירוע, בשעת לילה, היה במשמרת. הם סיירו בג'לג'וליה והגיעו לסביבת הקנטרי. במקום התקיימה חתונה. הם זיהו 4 דמויות עומדות בסמוך לשני כלי רכב בחנייה, האירו עליהם, ואז אחת הדמויות החלה לברוח. הם ירדו מהרכבים והגיעו לנאשם אשר שכב מתחת לרכב, ואחז סכין יפנית בידו. המתנדב שינה הורה לו לעזוב את הסכין, ולאחר מכן שוחח עמו בערבית, והבין כי מדובר בשוהה בלתי חוקית. הנאשם הריח מאלכוהול ובתשובה לשאלה השיב ששתה. לא הייתה לו תעודת זהות. הנאשם אמר שאין לו אישור (עמ' 8, ש' 25). כאשר ניגש לנאשם זיהה את הסכין בידו הימנית. הסכין הייתה בידו של הנאשם, ולא בסביבתו (עמ' 9, ש' 1).

5.בחקירתו הנגדית מסר המתנדב שינה כי הוא האיר באמצעות פנס, וניגש לנאשם (עמ' 9, ש' 30). הנאשם הדיף ריח אלכוהול. הנאשם לא הוזהר באותו שלב. המתנדב שינה מסר כי הוא בקיא בשפה הערבית ברמת שיחה (עמ' 10, ש' 23).

6.הוגש דוח עיכוב (ת/1) וצילום הסכין היפנית (ת/2).

7.עוד העיד מטרם המאשימה מר מוחמד אבו ראס (להלן: "מר אבו ראס"), מתנדב ומאבטח במשטרת ישראל. מדובר במי ששפת אמו ערבית, והוא סייע בתרגום חקירת הנאשם (עמ' 11). מר אבו ראס מסר כי בכל חקירה שהוא מתרגם, הוא מסביר לחשוד בשפתו את זכויותיו, לרבות את זכותו לעו"ד פרטי או ציבורי (עמ' 13, 'ש 1).

8.הוגשה הודעת הנאשם (ת/3). בחקירתו מסר הנאשם כי הוא מקלקיליה, נכנס לישראל מעזון, משם לירושלים ולג'לג'וליה בבוקרו של אותו יום. לדבריו, אין לו אישור להיכנס לישראל ולא היה לו אישור (ת/3, ש' 15-18). הוא נכנס כדי לחפש עבודה (ת/3, ש' 19-22). לדבריו, הוא מצא את הסכין על הרצפה, לקח אותה, בדק אותה, פתח וסגר אותה וזרק אותה לרצפה (ת/3, ש' 34). לדבריו, מצא את הסכין מתחת לרכב, בדק אותה וזרק אותה. הנאשם מסר שאמר לשוטרים כי הוא בדק את הסכין ולאחר מכן השליך אותה, אך הכחיש שהשליך אותה משום שהבחין בשוטרים (ת/3, ש' 48-53).

9.כן העיד רס"ר תומר מלחן אשר חקר את הנאשם וגבה את הודעתו. לדבריו, ההודעה נגבתה באמצעות מתורגמן לשפה הערבית. הנאשם הוזהר כחוק והבין את האזהרה. הסכין נתפסה (ת/4). בחקירתו הנגדית מסר שלא הבחין בכך שהנאשם היה תחת השפעת אלכוהול. האזהרה תורגמה לחשוד, שהבין את זכויותיו.

10.הוגשו תעודת עובד ציבור של המינהל האזרחי, לפיהן יש בידי הנאשם אישור כניסה למרחב קו התפר בלבד, החל מהשעה 5:00 בכל יום ועד לשעה 19:00 (ת/5), וכן תעודת עובד ציבור מאת משרד הפנים (ת/6).

עדות הנאשם

11.הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, ביום האירוע היה באולם השמחות, היה שתוי (עמ' 15),הגיעו שוטרים. השוטר החל לחפש ולא מצא עליו כלום, אלא מצא סכין זרוקה על הרצפה, ולקחו אותו למשטרה. לדבריו, לא הסבירו לו על זכותו להיוועץ בעו"ד. הנאשם מסר שאינו יודע מהו אישור כניסה (עמ' 15, ש' 24). לטענתו, חשב שג'לג'וליה היא "כמו הכפר שלו" (עמ' 15, ש' 30). הנאשם מסר כי הרים את הסכין, התבונן בה והשיבה לרצפה. לדבריו, היה שיכור, ולא ידע מה זה בכלל (עמ' 16, ש' 6).

12.בחקירתו הנגדית אישר הנאשם שהחקירה התנהלה באמצעות מתורגמן לשפה הערבית וכי הבין את התרגום (עמ' 16, ש' 15-18). לדבריו, הוא זוכר שהרים משהו מהרצפה, אך רק לאחר שהסבירו לו, הבין שמדובר בסכין (עמ' 17, ש' 5-6). הנאשם טען שמחוץ לאולם השמחות היה לבד (עמ' 17, ש' 14). לדבריו, לא ברח מפני השוטר, אלא עמד בכניסה לאולם (עמ' 17, ש' 24). הנאשם הכחיש כי השוטר מצא אותו מתחבא מתחת לרכב (עמ' 18, ש' 5-6).

דיון והכרעה

מהימנות ומשקל