מדינת ישראל נ' חגאזי(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 29545-05-11 ועמו בקשה זו להורות על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 15.05.11, סמוך לשעה 14:10, ברחוב הקישון בחיפה, נמצא הנאשם כשהוא מחזיק בכיס מכנסיו בסכין מתקבעת, מחוץ לתחום ביתו או חצריו. הנאשם לא הוכיח כי החזיקה למטרה לא כשרה.

לטענת המאשימה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בעבירה המיוחסת לו. העבירה מקימה עילת מעצר שכן יש בביצועה כדי לסכן את ביטחון הציבור. הנאשם החזיק בסכין בהיותו תחת השפעת אלכוהול, לפיכך מתגברת המסוכנות הנשקפת ממנו. נפסק לא אחת כי מי שמחזיק בסכין, קיים סיכון ממשי כי בסופו של יום יעשה בה שימוש פוגעני.

מנגד חלקה סניגורו על קיומן של ראיות לכאורה. עצם מציאת הסכין על גופו אינה מספיקה, לטענתה, להוכחת קיומן של ראיות לכאורה. החיפוש שנעשה על גופו היה הבלתי חוקי ולא ניתן להכשיר את מעצרו.

הלכה היא כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה לעניין זה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל פ"ד נ(2), 133, 148-149;

בש"פ 1915/95 חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל תק-על 95(2), 221;

בש"פ 7159/04 אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל תק-על 2004(3), 1767;

בש"פ 1119/04 סאלם זנון נ. מדינת ישראל תק-על 2004(1), 1537.

גרסתו הראשונה של הנאשם היתה כי מצא את הסכין. ראה דו"ח העיכוב.

ההשתלשלות תוארה בדו"ח הפעולה (מוצג ב') כדלקמן: "בהיותי בסיור רגלי ברח' הקישון ... הבחנתי באדם חשוד ... עולה כלפי מעלה בצורה מחשידה ניגשתי אליו למרות שהייתי במדים הצגתי את עצמי כאיש משטרה ע"י תעודת מינוי ... ביקשתי ממנו בהסכמתו להוציא את חפציו ממכנסיו, החשוד הסכים והוציא מכיסיו את חפציו ... וכן סכין אשר הייתה בכיס האחורי של מכנסיו ... לדבריו מצא את הסכין באיזה דירה בהדר. יש לציין כי נדף ריח אלכוהול חריף מגופו ומפיו. החשוד מסר כי שתה וודקה ..".

בהמשכו של דו"ח הפעולה (מוצג ו') נכתב כי החשוד נתבקש להצביע היכן מצא את הסכין "וכמו כן לקחתי עדות מאותו בחור (יובהר בהמשך – ש.ש.) אשר אמר לו לכנס (כך במקור) לדירה ולנקות אותה". החשוד לקח את החוקר לרח' השומר "והצביע לי על הדירה והיכן מצא את הסכין". נכתב בדו"ח הפעולה כי באותה הדירה גרה בשכירות בחורה אשר מסרה כי לא היתה שום סכין בדירה ובוודאי לא זרוקה על הרצפה. כן הבחור אשר ביקש מהנאשם לנקות את הדירה מסר כי לא ראה את הסכין.

מהודעתו של מר שמעון דדון עולה כי הנאשם גר באותו הבלוק. שמעון ביקש מהנאשם לנקות את הדירה ולפנות אותה כדי שמישהו אחר יכנס, ובהמשך "הראנו לבחור את הדירה והלכנו מהמקום". שמעון השיב כי לא ידוע לו כלל על הסכין וכי "אני שאלתי את הבחורה שהיתה בדירה והיא אמרה שאין לה שום סכין ולא היה סכין כזאת".

שמעון הבהיר בהודעתו השניה כי לא הוא אשר ביקש מאת הנאשם לנקות את הדירה, אלא ברוך תורג'מן, וכנראה החוקר לא הבין אותו.

הנאשם מסר בהודעתו הראשונה כי נתבקש לנקות את הדירה על-ידי אדם בשם ברוך תורג'מן, וכי הסכין היתה בתוך הדירה. בדירה היתה בחורה "ואני שאלתי אותה של מי הסכין הזה, והיא אמרה לי זה של ברוך, וברוך אמר לי תסיים את הניקיון בבית ותבוא אלי למשרד ואני ישלם לך, ואני בדיוק סיימתי את העבודה, ואני מצאתי את הסכין הזאת ואמרתי אולי היא שייכת לברוך, ואני בדיוק הייתי בדרך אליו למשרד ... זה הכל, אני לא צריך סכין". ברוך, השיב הנאשם, הוא בעל הבניין. הנאשם חזר ומסר כי הבחורה "אמרה לי של ברוך תחזיר את זה לברוך".