מדינת ישראל נ' חג מוחמד(עציר) ואח'

החלטה בעניינו של משיב 2

1.לפניי בקשה למעצרו של משיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 31486-02-13, שבו הואשם בעבירת שוד – לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. הבקשה הוגשה גם נגד משיב 1, אשר בעניינו ניתנה החלטה נפרדת בדבר הזמנת תסקיר מעצר, לאחר שהלה הודה כי קיימות נגד ראיות לכאורה כי ביצע את עבירת השוד. משיב 3, שהואשם בעבירת סיוע לשוד, שוחרר בהסמכת המאשימה לחלופת מעצר זמנית, של "מעצר בית", עד להזמנת תסקיר מעצר. בהחלטה זו נדרשת הכרעה, בשלב ראשון, בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של משיב 2.

2.להלן העובדות המיוחסות למשיבים בכתב-האישום. ביום 16.2.13 בסמוך לשעה 22:00, נסעו המשיבים ברכבו של משיב 3 בשכונת שייח ג'ארח בירושלים. במהלך הנסיעה אמר משיב 1, כי "אין לו כסף וברצונו לגנוב כסף" (כלשון כתב-האישום); ובהמשך לכך אף ביקש הלה ממשיב 3, כי יסיע אותו אל אזור בתי המלון במזרח העיר. על-פי הנטען בכתב-האישום, משיב 3 הסיע אותו כמבוקש, "כשהוא חושד כי [משיב 1] מנסה להשיג כסף בעבירה". בהגיעם לאזור המלונות, ירדו משיבים 1 ו-2 מהרכב, וניגשו לעבר תיירת (להלן – המתלוננת), אשר הייתה בדרכה לבית מלון. בנוסף נטען, כי בעת ובמקום האמורים היכה משיב 1 את המתלוננת, הפיל אותה לקרקע וחטף בכוח את תיקה שהכיל כסף מזומן. בתכוף לאחר מכן, ברחו משיבים 1 ו-2 מהמקום כשהתיק ברשותם והחביאו אותו סמוך לקונסוליה האמריקאית. בהמשך, התקשר משיב 1 למשיב 3 וביקש ממנו לבוא לאסוף אותו ואת משיב 2 מתחנת הדלק "מנדלבאום". משיב 3 הגיע לתחנת הדלק ואסף את משיבים 1 ו-2 לרכבו, זאת על-פי הנטען בכתב-האישום כאשר "חשד כי [משיבים 1 ו-2] ביצעו מעשה שוד במתלוננת". לבקשת משיב 1, הסיע משיב 3 את משיבים 1 ו-2 למקום הסמוך לקונסוליה האמריקאית, שם ירד משיב 1 מהרכב והביא לו את התיק שהוסתר במקום לאחר השוד. בהמשך, נסעו המשיבים לחניון לשטיפת רכבים בשכונת שייח ג'ארח, שם חילקו ביניהם את שלל השוד.

3.בדיון בבקשה למעצר, שהתקיים לפניי ביום 18.2.13, אישר משיב 1 כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, וכי קמה נגדו עילת מעצר; ולבקשתו נדחה הדיון לשם הזמנת תסקיר מעצר. באותו דיון טען משיב 2, כי הראיות לכאורה נגדו מבססות לכל היותר עבירה של סיוע לשוד, ולא עבירת שוד. משיב 3 גרס, כי לא קיימות בעניינו ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סיוע לשוד. כאמור, בישיבת היום שוחרר משיב 3 לחלופת מעצר זמנית, עד להזמנת תסקיר מעצר, זאת בהסכמת המאשימה. בדיון בבקשה, לרבות בהשלמת הטיעונים בישיבה שהתקיימה היום, שב וטען ב"כ משיב 2 כי ניתן לייחס למרשו, לכל היותר, עבירת סיוע לשוד, וכי ראוי לשחררו כבר כעת לחלופת מעצר, של "מעצר בית" מלא, עד להזמנת תסקיר מעצר.

4.ומכאן להכרעה במחלוקת בדבר הראיות לכאורה, בעניינו של משיב 2.

יצוין, המתלוננת, שהִנה כאמור תיירת, מסרה עדות מוקדמת בבית-משפט זה (לפני כב' השופט מ' דרורי), ביום 17.2.13. עדותה הוקלטה אך הפרוטוקול המוקלט טרם הוקלד. הוסכם על הצדדים, כי בכל הנוגע לאלימות במהלך השוד, העידה המתלוננת שהתיק נמשך מידה בכוח והיא נפלה ארצה, וכי המתלוננת לא העידה כי משיב 1 הכה אותה עובר להפלתה בעקבות משיכת התיק בכוח.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, וכן בתצלומי מצלמות האבטחה, אשר תיעדו את השוד, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של משיב 2 בעבירת השוד שיוחסה לו, זאת במשמעות ההלכה שנפסקה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996). הראיות לכאורה מבוססות ראש לכל על סרטי מצלמות האבטחה. מצפייה בסרטים עולה, כי משיבים 1 ו-2 עקבו אחר המתלוננת והלכו בעקבותיה; כי בעת תקיפתה על-ידי משיב 1 וחטיפת התיק מידה, עמד משיב 2 בצמוד למשיב 1; וכי בתכוף לאחר השוד נמלטו השניים בריצה יחדיו, ובהמשך – נאספו על-ידי משיב 3 לרכבו. הראיות לכאורה אף נסמכות על אמרתו של משיב 2 בחקירתו במשטרה, שבה ציין כי עובר לירידתו יחד עם משיב 1 מן הרכב אמר משיב 1 שבכוונתו לבצע גניבה; כי משיב 1 ביקש ממנו ללכת איתו בעקבות התיירת; כי בשעה שהתקרבו אליה אף ביקש ממנו לתקוף אותה; וכי ענה למשיב 1 "אני לא תוקף תתקוף לבד". הליכתו של משיב 2 יחד עם משיב 1 בעקבות המתלוננת, מודעותו לכך שעומד להתבצע שוד על-ידי חברו, הימלטותו יחד עם חברו מהזירה וחלוקת השלל בין המעורבים – מבססת תשתית של ראיות לכאורה בדבר היותו של משיב 2 מבצע בצוותא של העבירה, יחד עם חברו, משיב 1.

5.לנוכח המסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס למשיב 2, אף קמה עילת מעצר נגד המשיב מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת נוכח הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור, הנלמד מאופי המעשים והתעוזה העבריינית שהפגין יחד עם חברו בביצוע השוד. אינני סבור, כי ניתן להורות כבר היום על שחרורו של משיב 2 לחלופת מעצר, בטרם יוגש תסקיר מעצר, אשר יבחן את מידת המסוכנות הנשקפת ממשיב 2 לביטחון הציבור, ואת השאלה האם קיימת חלופת מעצר הולמת שתפיג את הסיכון האמור.

6.לפיכך, שאלת חלופת המעצר בעניינו של משיב 2 תיבחן לאחר קבלת תסקיר מעצר.

שירות המבחן יכין תסקיר מעצר בעניינו של משיב 2, ויגישו לבית המשפט עד ליום 4.3.13.

המשך הדיון בעניינו של משיב 2 יתקיים ביום 5.3.13 בשעה 9:30 (מועד המשך הדיון בעניינו של משיב 1, שאף בעניינו הוזמן תסקיר מעצר).

לשלוח עותק מההחלטה לשירות המבחן בצירוף עותק מכתב האישום ומהבקשה למעצר עד לתום ההליכים.

להזמין את משיב 2 לדיון ביום 5.3.13 בשעה 9:30.

להזמין מתורגמן לדיון.

ניתנה היום, י' באדר תשע"ג, 20 בפברואר 2013, במעמד ב"כ המבקשת, משיב 2 ובא-כוחו וכן מתורגמנית בית המשפט לשפה הערבית. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: