מדינת ישראל נ' חג'אזי(עציר)

בפני

כב' השופט מיכאל קרשן

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד בן שמואל

ב"כ הנאשם עו"ד רן עמר

הנאשם – הובא

הכרעת דין

הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג-1973 (להלן – הפקודה).

לפי עובדות כתב האישום, ביום 16.6.10 החל הנאשם לרצות עונש מאסר בבית סוהר קישון (להלן – בית הסוהר). ביום 22.6.10 החזיק הנאשם בגופו בבית הסוהר חמישה מיכלי ניילון (זרגים), המכילים סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 24.28 גרם.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אך טען כי הסמים הוחזקו לצריכתו העצמית בלבד. הצדדים הגישו בהסכמה את כל חומר הראיות שבתיק (ת/1), והנאשם העיד להגנתו.

מחומר הראיות שהוגש עולה כי ביום 22.6.10 נעשה מעקב סמים לנאשם, במהלכו פלט הנאשם ארבעה זרגים של הרואין, ובניתוח להצלת חייו הוצא מגופו זרג נוסף.

הנאשם נחקר בחשד להחזקת הסם ביום 24.6.10. הנאשם הודה כי הסם שלו (כדבריו – "הסם נתפס על גופי אי אפשר להכחיש שזה שלי הוא נתפס על גופי"), וטען שהביא אותו על מנת "לשבור את הקריז" של המתדון אותו הוא צורך מחוץ לכלא. הנאשם הוסיף כי אחד הזרגים מכיל קלונקס טחון, ובניתוח הוציאו מקיבתו גם כדור שינה. לטענת הנאשם, קנה את הסמים יומיים לפני שהחל לרצות את עונשו תמורת 1,500 ₪. לדבריו יותר קל לעבור את תסמיני הגמילה מהרואין מאשר את תסמיני הגמילה מאדולן. הנאשם לא מסר את שמו של מוכר הסם וטען כי הרכישה בוצעה ב"כספומט". הנאשם טען עוד בחקירתו כי את הכסף לשם קניית הסם לקח מכספי הבטחת הכנסה שהוא מקבל וכן מאחיו, בחנותו עובד הנאשם מדי פעם. לדברי הנאשם, מאז שנת 2,000 הוא אינו צורך סמים, אם כי היו לו מעידות קלות. הנאשם הכחיש את הטענה כי הכניס את הסמים לכלא על מנת לסחור בהם.

בחקירתו הראשית בבית המשפט חזר הנאשם בקצרה על גרסתו במשטרה.

בחקירה הנגדית אישר הנאשם כי אמנם במשך כמה שנים מאז שנת 2,000 הוא נקי מסמים ומשתמש באדולן כתחליף, אולם במהלך התקופה מעד מדי פעם וצרך סם. הנאשם אישר שהשתמש בסמים גם בבית הסוהר. לדבריו לא קנה את הסמים אלא אסירים אחרים כיבדו אותו. הנאשם ציין בעדותו כי אסירים שחוזרים מחופשה הם אלה שכיבדו אותו (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 15), ואף הוסיף – "כשהוא בא מחוֹפש ונותן כיבודים גם אחרים שיוצאים לחופש שהוא נתן להם, גם הם נותנים לו" (שורות 23-22). עם זה הנאשם הכחיש שכך פעל בעצמו. לדבריו הוא עצמו לא הכניס סמים לכלא על מנת לחלקם לחבריו. הנאשם טען כי תכנן להוציא מגופו כל פעם זרג ולהשתמש. לדבריו לא היה מעוניין "להתערבב עם אנשים" (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 3). הנאשם שב וטען כי קנה את הסמים תמורת 1,500 ₪. אמנם גרם אחד עולה 100 ₪, אבל הנאשם קיבל הנחה בשל כך שקנה כמות מחבר, שידע שהוא נכנס לכלא ורצה לעזור לו.

הנאשם עמד על גרסתו לפיה תסמונת גמילה ממתדון (אדולן) קשה וממושכת מתסמונת הגמילה מהרואין, וזו הסיבה שנזקק לדבריו להרואין בכמות גדולה. עם זה, הנאשם אישר כי ישנם טיפולים אחרים לגמילה ממתדון, כגון טיפולי שינה. הנאשם טען כי נוכח כמויות המתדון העצומות שצרך, שום כדור שינה לא היה עוזר לו. הנאשם הוסיף וטען בעדותו כי יש לו את היכולת לשלוט על כמות הזרגים שהוא פולט מגופו בעת יציאת הצואה. הנאשם טען כי על מנת לנקות את האדולן מהגוף יש להשתמש עשרה ימים בהרואין. עוד טען הנאשם כי 150 מ"ג אדולן שקולים לכ-7 גרם הרואין, אך לא היה מוכן להתחייב על כמות ההרואין לה נדרש מדי יום לצורך גמילתו. הנאשם נשאל על מקורות הכנסתו, וטען כי מקבל קצבת נכות בגובה 2,300 ₪ לחודש וכן קיבל כסף מאחיו אצלו גר בחודשים שקדמו למאסרו.

דיון

באתי לכלל מסקנה כי הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו לפי סעיף 31(3) לפקודה, ולא הוכיח כי החזיק את הסמים לצריכתו העצמית בלבד.

הכמות בה החזיק הנאשם עולה פי 80 על הכמות הקבועה בפקודה. זו כמות גדולה לכל הדעות, וברור כי בנסיבות אלה הנטל המוטל על שכמו של נאשם המבקש להתמודד עם החזקה, כבד יותר (ע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 832, 834 (1995); ע"פ 42203-02-10 (מחוזי חיפה) סוסן שמעון נ' מדינת ישראל (מיום 3.6.2010)).

הנאשם טען כי ביקש לעשות שימוש עצמי בלבד בכל אותה כמות, וזאת על מנת להקל על תסמיני הגמילה ממתדון לו היה מכור עת נכנס לכלא. אין לי ספק כי הנאשם מכור לסמים ואף למתדון (אדולן), אולם לאחר ששמעתיו על דוכן העדים לא אוכל לקבל את גרסתו כי החזיק בכל כמות הסם לשם צריכתו העצמית בלבד, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, הנאשם לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענתו כי הרואין משמש להקלת תסמיני הגמילה ממתדון. מצופה מנאשם הטוען טענה שבתחום מדעי שאינו חלק מידיעה שיפוטית, להביא לעדות מומחה לדבר. כך לא נעשה, וגרסה זו של הנאשם נותרה אפוא בבדידותה, על כל המשתמע מכך.