מדינת ישראל נ' חג'אזי

בפני

כב' השופטת עדי במביליה-אינשטיין

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עצירה באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה, בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

במסגרת פרשת התביעה העיד בפניי רס"מ אריק אביטל, המשרת בתחנת משטרת נצרת כשוטר תנועה מזה 10 שנים. באמצעות רס"מ אביטל הוגש דו"ח "הודעת תשלום קנס" וסומן ת/1.

רס"מ אביטל העיד כי מדובר בדו"ח שנערך על ידו, כי חתם עליו וכי האמור בו אמת.

דו"ח ת/1 מפורט כדבעי וכולל את מלוא הפרטים שיש בהם כדי לבסס את האישום כנגד הנאשם.

בעדותו בבית המשפט הסביר העד מדוע גרם רכבו של המבקש לעיכוב ולהפרעה חמורה לתנועה.

לדבריו, המדובר בכביש שבמרכזו שטח הפרדה. בכל צד של שטח ההפרדה קיים כביש חד סיטרי בעל שני נתיבים, המיועדים לנסיעת כלי רכב ולמטרה זו בלבד.

הנאשם חנה בנתיב השמאלי הצמוד לשטח ההפרדה שבמרכז הכביש, מקום עצירה שהנו אסור עפ"י חוקי התעבורה. כתוצאה מאופן חנייתו נדרשו הנוסעים בכביש לסטות לנתיב הימני ואוטובוסים נאלצו לתמרן בין הנתיב הימני לשמאלי כדי למצוא דרכם בין כלי הרכב החונים, מצב שהביא לעומסי תנועה כבדים במקום. העד המשיך ותיאר כי באזור חניית הנאשם קיימים מספר חניונים, אך הנאשם בחר להחנות בנתיב השמאלי המיועד לנסיעת כלי רכב.

העד אינו מכחיש כי היו כלי רכב נוספים שחנו סמוך לנאשם באופן שהפריע לתנועה, אולם הבהיר כי לכולם רשם דו"ח זהה והוסיף כי אינו מכיר את רכבו של הנאשם ולכן אין לו סיבה להפלותו לרעה.

עדותו של רס"מ אביטל היתה מהימנה, עקבית ושיקפה מקצועיות. עדותו עלתה בקנה אחד עם הרשום בת/1. לאור כל אלה, נתתי בעדות אמון מלא.

במסגרת פרשת ההגנה העיד בפניי הנאשם.

הנאשם הודה כי במועד הרלבנטי לכתב האישום החנה רכבו במקום המצוין בדו"ח ת/1. עוד הודה הנאשם כי המקום בו החנה הנו הנתיב השמאלי בכביש חד סטרי, בצמוד לשטח ההפרדה שבמרכז הכביש. לפי גרסתו, מריבוי כלי הרכב החונים בנתיב השמאלי צמוד לשטח ההפרדה הוא למד כי מותר לחנות במקום, שכן "כך נוהגים בנצרת" ואם החוק מורה אחרת, "צריך לשנות את החוק לפי התנהגות העם".

לטענתו, לא הפריע לתנועה כלל, כיון שהיה אחד מיני עשרות כלי רכב שחנו באותו אופן בו חנה.

עוד מוחה הנאשם כנגד אופן ניסוח הדו"ח וכנגד רישום הדו"ח לו בלבד ולא לאחרים שחנו במקום.

מעדות הנאשם עולה כי אינו חולק על עובדות הדו"ח ת/1 והמחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה אם עובדות אלה מגבשות את יסוד ה"הפרעה לתנועה" נשוא העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום והאם יש לאכוף את החוק במקרה זה או להנציח את הנוהג של חניה אסורה במיקום בו עסקינן.

לאחר שמיעת טענות הצדדים שוכנעתי שהתביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם גרם באופן חנייתו לעיכוב והפרעה לתנועה.

עד התביעה, רס"מ אביטל, תיאר באופן מפורט וברור, כאמור לעיל, את ההשלכות של אופן חניית הנאשם ודומיו על העומס שנוצר בכביש הרלבנטי. תאוריו אלה מגבשים את היסוד של "הפרעה לתנועה" כדרישת תקנה 71(1) לתקנות התעבורה.

הנאשם עצמו מתאר כי עם הגיעו למקום "היתה מכונית חונה שרצתה לצאת, כשהוא חזר אחורה נאלצתי לעצור...חשבתי...הנה יש לי מקום ואני יכול לחנות שם...חזרתי וראיתי את הדו"ח".