מדינת ישראל נ' חג' קאסם

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון חלקי, בביצוע עבירות של ניסיון הסעת תושב זר השוהה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 [להלן: "חוק הכניסה"] בנסיבות סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"], נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, הסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 [להלן: "תקנות התעבורה"] והסעת נוסעים בשכר לפי תקנה 84א לתקנות התעבורה.

המדובר באירוע מיום 11.12.10 בו נהג הנאשם ברכב מסוג משא מכיוון מזרח למערב ונעצר לבדיקה על-ידי חיילים במחסום. בהמשך ביקש החייל מהנאשם להרים את המושב האחורי של הרכב, אך הנאשם טען כי לא ניתן לפתוח את המושב הנ"ל. חייל אחר הרים את המושב בעצמו והבחין כי בארגז המושב האחורי שוכבים שני אנשים, שהינם תושבי הרשות, אשר הוסתרו בתוכו כשהם אינם חגורים בחגורות בטיחות והארגז אינו מיועד להסעת נוסעים. הנאשם הסיע את התושבים הזרים תמורת תשלום של 250 ₪ שהעבירו לאחר.

2.במסגרת ההסדר, הוסכם כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו אשר יבחן, לבקשת הסניגור, את שאלת ביטול ההרשעה, כשבסופו של יום, ההמלצה היא לבטל את הרשעת הנאשם ולהטיל עליו של"צ. עוד הוסכם, כי יוגשו כל ההודעות שנגבו במהלך חקירת המשטרה, כחלק מהראיות לעונש. בהמשך, נשלח הנאשם לממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות דעת בעניינו.

3.ב"כ המאשימה פירטה את נסיבות האירוע החמורות, אך לא התעלמה כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, שהודה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום מתוקן. עם זאת, הפנתה להודעת הנאשם במשטרה וטענה, כי לעבירה קדם תכנון מוקדם, לפיו הנאשם השיג רכב, תיאם את הגעת התושבים הזרים ונסע במיוחד לטול כרם לאסוף אותם. הוסיפה, כי הנאשם סיכם עימם על תשלום של 200 ₪ אותו לא הספיק לקחת. הפנתה להודעותיהם של התושבים הזרים, וטענה כי הם שילמו לאחר, שסידר עבורם את ההסעה, סך של 250 ₪. ב"כ המאשימה, הדגישה כי מדובר בנאשם אשר מסכל את מאמציהם של כוחות הביטחון לשמירה על בטחון הציבור, בכך שמנסה להכניס תושבים זרים, שנסיבותיהם האישיות אינן ידועות לו, בשעה שאינה סבירה לכניסה לצרכי עבודה בלבד. הוסיפה, כי הנאשם ביצע את המעשה על רק בצע כסף בלבד, ולא מתוך מצוקה כלכלית. הפנתה לתסקיר וטענה כי מדובר בנאשם אשר למד משפטים, מודע לחוק, ולכן, יש לראות בכך נסיבה לחומרה. הוסיפה, כי הנאשם מסר לקצינת המבחן גרסה שונה ממה שמסר במשטרה לקרות האירוע, ולקח אחריות חלקית על מעשיו. לטענתה, הנאשם לא הפנים את הפסול במעשיו, ואין זה המקום לשקול אי הרשעה. לכן, לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, עותרת היא להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס גבוה, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.

4.הסניגור ביקש להפנות למקרים חמורים יותר, בהם העתירה לעונש היתה מתונה. הדגיש, כי מדובר בניסיון הסעה, באירוע נקודתי ולא בהסעה מאורגנת, שיטתית וקבועה. הוסיף, כי הנאשם ביצע את המעשה ללא שקיבל תמורה. הפנה לתסקיר שירות מבחן, וטען, כי לנאשם יגרם נזק בלתי הפיך עקב הרשעתו, מאחר וסיים לימודי משפטים. הוסיף, כי מדובר בנאשם נורמטיבי, שסיים לימודים גבוהים בהצלחה, נעדר עבר פלילי, אשר שהה כחודש במעצר. לכן, לאור נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, מבקש לבטל את הרשעת הנאשם ולהסתפק בהטלת צו מבחן וקנס.

5.מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, למדתי אודות עברו, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. המדובר בנאשם, בן 29, יליד ישראל, אשר סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה והמשיך ללימודי משפטים אותם סיים בירדן. עם תום לימודיו חזר לישראל, עבד במסעדת דגים ובמקביל ניגש לבחינות ההסמכה בארץ, אותן לא עבר. לדבריו, מועמד לגשת לבחינות ההסמכה פעם נוספת (אם כי לא הציג אישורים). עוד עולה, כי הנאשם לקח אחריות חלקית על מעשיו, כשלדבריו, בעת שהותו בטול-כרם, פנו אליו אותם תושבים, עימם הייתה לו היכרות מוקדמת, בבקשה להסיעם לישראל ברכבם שלהם, כשהם מוסתרים מתחת למושב. לדבריו, סייע להם כטובה אישית ולא תמורת תשלום. כמו-כן, שלל נהיגה פוחזת או הפרעה לחיילים. שירות המבחן התרשם מנאשם נורמטיבי, שאינו בעל דפוסים עבריינים, אשר הבין את חומרת העבירה, כשבעקבות ההליך המשפטי, אין סיכון להישנות העבירה. לכן, לאור מכלול הנתונים והחשש כי הרשעה תפגע בעתידו המקצועי, מומלץ לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו של"צ.

6.נסיבות העבירה אינן מאפשרות ביטול ההרשעה ללא פגיעה באינטרס הציבורי. הכלל הוא שהאינטרס הציבורי גובר על פני אינטרס הנאשם, והימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ועל-פי כללים שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו, למשל: ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ר"ע 432/85, רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין-עליון 85(3) 737 (1995). הדברים רלבנטיים בענייננו, נוכח הסיכון הפוטנציאלי לביטחון המדינה, כאשר כיוון הנסיעה, אופן הסעת התושבים הזרים וניסיונו של הנאשם להטעות את החיילים במחסום מקרבים את הנאשם לליבת הסיכון שבתכלית העבירות לפי חוק הכניסה לישראל.

7.על כן, נסיבות העבירות אינן מאפשרות לשקול עתירת הסניגור, גם אם ייגרם נזק מהרשעה, שכן קיים אינטרס ציבורי ממשי המחייב השתת ענישה מחמירה למען הרתעת הנאשם ואחרים שכמותו.

8.עם זאת, נוכח קיומם של שיקולים משמעותיים לקולא, הרי שניתן להתחשב בנאשם ולא לאמץ את עתירת ב"כ המאשימה במלואה. שיקולים אלו כוללים את ההתרשמות כי המדובר באדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, אשר הודה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום מתוקן, כשבנוסף יש להתחשב בעצם מעצרו מאחורי סורג ובריח.

9.לאור האמור לעיל, מותירה את הרשעת הנאשם על כנה וגוזרת עליו את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 5 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

עבודות השירות יבוצעו ב"עלומים", כפ"ס, החל מיום 21.2.12. במועד זה, על הנאשם להתייצב עד השעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות.

מובהר לנאשם, כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי, אם יחול, בכתובת מגוריו. כמו-כן, עליו לעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע. מובהר, כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש.

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירות לפי חוק הכניסה לישראל לרבות ניסיון ו/או כל עבירה בה הורשע.

קנס בסך 4,000 ₪, או 40 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 400 ₪ כל אחד, החל מיום 1.3.12 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא שולם תשלום אחד במועדו – תעמוד כל היתרה לפרעון מיידי.

פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

פוסלת את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים באם בתוך 3 שנים מהיום יעבור עבירות לפי חוק הכניסה לישראל לרבות ניסיון.

משום עיכוב ביצוע המאסר (בעבודות שירות) – ועל-מנת להבטיח את התייצבות הנאשם לריצויין והשלמתן – תיאסר יציאת הנאשם מהארץ עד לתום ביצוע העבודות, ותיחתם ערבות עצמית על סך 5,000 ₪.

מאפשרת לנאשם להפקיד דרכון עד למחר, 16.01.2012 שעה 11:00.