מדינת ישראל נ' חביבאללה ואח'

החלטה

1.בהתאם להחלטתי מיום 14.11.10, הרי שלאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בבקשתו של הנאשם 2 לאפשר לו לחזור בו מהודאה, קבעתי בהחלטה שניתנה שם, כי החלטתי זו תינתן ביום 12.12.10. דא עקא שמפאת שגגה, סברתי כי מועד מתן ההחלטה נקבע ליום 18.12.10. יחד עם זאת, ומקום בו כבר נשמעו טיעוני הצדדים ונהירה לי ההחלטה אשר צריכה להינתן בהקשר זה, אינני רואה מקום לשוב ולהטריד את הנאשם ובא כוחו בקביעת מועד דיון נוסף, ולפיכך ההחלטה תינתן עתה, בנוכחות ובמעמד הנאשם ובא כוחו.

2.מפאת שביתת הפרקליטות אין התייצבות למאשימה. יחד עם זאת, נוכח טיבו של ההליך, שעה שמדובר במתן החלטה בלבד, הרי שאינני סבורה כי ראוי לדחות את מועד הדיון לתכלית זו, שכן לא ייגרם כל נזק באם ההחלטה תוקרא בהעדר התייצבות המאשימה, ולפיכך אני מחליטה ליתן החלטה לגופם של דברים.

ניתנה והודעה היום ה' טבת תשע"א, 12/12/2010 במעמד הנוכחים.

יפעת שיטרית, שופטת

החלטה

1.כאמור, בפני בקשה לאפשר לנאשם 2 לחזור בו מהודיה. בהתאם להחלטתי, הבקשה הועברה לתגובת המשיבה, אשר בתגובתה התנגדה לאפשר חזרתו של הנאשם 2 מהודייתו מהנימוקים אשר פורטו בהרחבה על ידה בתגובתה.

2.עוד יוער, כי בדיון אשר התקיים בפני ביום 14.11.10 ניתנה לצדדים אפשרות להשלים טיעוניהם בעל פה בעניין הבקשה שבפני ואכן הצדדים טענו, כעולה מפרוטוקול הדיון שם. לאחר שהונחו בפני הבקשה, תגובת המשיבה וכן השלמת טיעוני הצדדים בעל פה, הרי שהעת נכונה ליתן החלטה לגופם של דברים.

3.בדיון אשר התקיים בפני ביום 14.10.09, הגיעו הצדדים להסדר טיעון בעניינו של הנאשם נשוא החלטה זו, ובעניינו של הנאשם מס' 1, ולפיה הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם, כתב האישום יתוקן, נאשמים אלו יודו בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשעו על פי הודאתם. עוד הגיעו הצדדים להסכמה באשר למתווה עונשי ביחס לכל אחד מן הנאשמים. באשר לנאשם 2 הוסכם, כי נאשם זה יישא וישלם את הפיצוי הכספי כעולה מהצהרת הצדדים מיום 14.10.09. עוד הצהירו הצדדים, כי מועד הטיעונים לעונש בעניינו של נאשם זה יידחה, ולאחר שיוצגו קבלות המעידות על תשלום הפיצויים למתלוננים נשוא הצהרת הצדדים, יעתרו הצדדים במשותף להשתת עונש מאסר בן 12 חודשים, כך שחציו ירוצה בחופף לעונש המאסר אשר לעת ההיא ריצה הנאשם וחציו ירוצה במצטבר לו. כך סוכם, כי סך הכל ירצה הנאשם 2 שנה וחצי מאסר בפועל בהצטבר לתקופת המאסר אשר הושתה עליו מכוח התיק האחר. עוד הוסכם, כי בצד אלה יושתו על הנאשם עונשים נלווים שעניינם מאסר מותנה וקנס. עוד הוסכם בין הצדדים, כי במידה ולא ישולם מלוא הפיצוי, כי אז המאשימה תהא רשאית לטעון לעונש באופן חופשי ביחס לכל רכיבי הענישה. הצדדים הבהירו עוד, כי עונש המאסר המוסכם כולל בחובו הפעלת עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים, אשר תלוי ועומד כנגד הנאשם והוא יופעל בחופף לעונש המאסר בפועל שיושת, באם יעמוד הנאשם בתשלום פיצוי, בשים לב לחלקו הראשון של הסדר הטיעון.

4.בנסיבות אלו ולאור הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום בעניינם של שני הנאשמים, התקבל וסומן ב/1. הנאשמים שניהם הודו בעובדות כתב האישום המתוקן ועל יסוד הודאתם הורשעו בדין.

5.בהתאם להסכמת הצדדים, נדחה הדיון בעניינו של הנאשם 2 פעם אחר פעם, כדי לאפשר לנאשם תשלום הפיצויים כפי שהוסכם בין הצדדים וכדי שיעמוד בהסדר הטיעון, בשים לב לחלקו הראשון. דא עקא שלמרות שניתנו מספר דחיות בעניין זה, בסופו של יום לא עמד הנאשם בתשלום הפיצויים כפי שהושתו עליו ובדיון אשר התקיים בפני ביום 11.10.10 העלה הנאשם לראשונה את טענתו, ולפיה הוא מבקש לחזור בו מהודאה. הנאשם שב והבהיר כי לא ביצע את אשר מיוחס לו, כי הוא חף מפשע והוא מבקש להוכיח את חפותו בבית המשפט. בנסיבות אלו הצהיר ב"כ הנאשם, כי הנאשם חוזר ומודיע כי הוא עומד על בקשתו לחזור בו מהודאה ומבקש לטעון בעניין זה. בזיקה לאמור לעיל, הרי שכאמור הוריתי על הגשת הבקשה בכתב על נימוקיה, וכן הועברה זו לתגובת המשיבה.

6.לטענת המבקש, כעולה מבקשתו, הרי שהמבקש נעדר כל השכלה משפטית או אחרת וטעותו במסירת ההודאה הינה כתוצאה מנסיבות שלא היו בשליטתו. כך טען המבקש כי הוא לא בחן את הדברים בניחותא והחלטתו להודות נבעה מלחצים בהם היה נתון, בשים לב לעונש מאסר בפועל אשר ריחף מעל ראשו מכוח התיק האחר, והוא עשה הכל על מנת לסיים את ריצוי עונשו בשני התיקים גם יחד, בתקופת מאסר קצרה תוך שהוא מצפה לזכות בשחרור מוקדם ובשחרור מנהלי, ובכך לסיים את ההליכים כאן. הוסיף וטען המבקש, כי הודאתו ניתנה בניגוד גמור לרצונו האמיתי ובסופו של יום הוא טוען לחפותו ומבקש להוכיחה בפני בית המשפט. בנסיבות אלה הפנה ב"כ המבקש לזכויות היסוד העומדות לנאשם לנהל משפטו ולהוכיח חפותו בבית המשפט, וטען כי בנסיבות שפורטו לעיל יש כדי להביא לפסילת הודאתו ולאפשר לנאשם לחזור בו מההודיה, כאמור. במסגרת הבקשה הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה רלוונטית ולעולה ממנה.

7.בדיון אשר התקיים בפני ביום 14.11.10 הוסיף וטען ב"כ המבקש בדבר בקשתו לחזור בו מהודיה ואף התייחס לטיעוני המאשימה. ב"כ המבקש שב ופירט באשר לנסיבות אשר בשלהן בא המבקש להודייתו, כך טען בדבר מצבו הכלכלי, נסיבותיו האישיות, העובדה כי הוא טעה בהבנת ההליך ובחר להודות בשל הלחצים בהם היה נתון. עוד הוסיף וטען ב"כ המבקש, כי טרם הסתיים ההליך, לא נשמעו ראיות וכן לא נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. בנסיבות אלה, לבית המשפט שיקול דעת נרחב ומשכך עותר הוא, כאמור, לאפשר חזרה מהודיה.

8.הבקשה כאמור, הועברה לתגובת המשיבה, אשר המציאה תגובתה בכתב לבקשה. במסגרתה עתרה המאשימה לדחות את בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודיה. בנסיבות אלו טענה המאשימה, כי אין המקרה דנן בא הוא בגדרו של סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הדן בשאלת חזרה מהודיה. כך טענה המאשימה, כי במקרה דנן, בקשתו של נאשם לחזור בו מהודיה מבוססת על שיקולים זרים, מניפולטיביים ומשוללי תום לב. כך טענה, כי העיתוי בו מועלית הבקשה כמו גם הנסיבות האופפות אותה, מלמדות כי עתה חש הנאשם כי הוא צפוי למאסר ממושך אשר אינו כולל רכיב של חפיפת עונשי מאסר, שכן לא עמד בתנאי הסדר הטיעון ולא עלה בידו לשלם את מלוא סכום הפיצויים ומשכך עותר הוא לחזרה מהודיה. בנסיבות אלה טוענת המאשימה, כי אין ליתן יד להתנהלות שכזו, השמה ללעג את מערכת אכיפת החוק, מסרבלת את ההליך, שעה שעסקינן בעבירות שבוצעו בין השנים 2000-2003, גורמת להימשכות הליכים מיותרת ומשכך דין הבקשה להידחות.

9.במסגרת תגובתה הפנתה אף המאשימה להשתלשלות העניינים בתיק זה, כעולה מטיעוניה שם. בנסיבות העניין מדגישה המאשימה, כי הנאשם היה מיוצג לכל אורך דרכו של ההליך המשפטי, הבין היטב את מהות הודייתו בהתאם להסדר הטיעון, פעל למיצוי ההליך ומשלא צלחה דרכו מנסה הוא לחזור לנקודת ההתחלה. בנסיבות אלו מבקשת המאשימה שלא ליתן יד להתנהלות זו ולדחות בקשת הנאשם.

10.בדיון מיום 14.11.10 השלימה ב"כ המאשימה את טיעוניה, חזרה על תגובתה בכתב והדגישה, כי רק בהתקיימם של נימוקים מיוחדים, ייעתר בית המשפט לבקשת נאשם לחזור בו מהודיה. בנסיבות אלו טענה המאשימה, כי נימוקים כאלה אינם מתקיימים במקרה דנן.

11.הבקשה שבפני באה היא בגדרו של סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, אשר זוהי לשונו:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

כמצוות המחוקק, שומה עלינו לבחון בשלב זה האם התגבשו במקרה דנן נימוקים מיוחדים אשר בשלהם יש לאפשר לנאשם חזרתו מההודיה.

12.כב' השופט קדמי, בספרו "על סדר הדין בפלילים", עמוד 1374, מתייחס לסוגיה דנן וקובע כדלקמן:

"כפי שיפורט בהמשך ככלל: "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה".