מדינת ישראל נ' חאמד(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשת הנאשם, המיוצג על ידי בא-כוחו עו"ד שמעון קוקוש וארז טל, למחוק את כתב האישום נגדו בשל טענה של אכיפה בררנית, המעוגנת בסעיף 149(10) לחסד"פ.

2.באי-כוח הנאשם מעגנים את טענתם בעובדה שלעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, היה שותף המוגדר בכתב האישום כ"אחר" ,שזהותו ידועה למאשימה, ואף על פי כן, לא הועמד אותו "אחר" לדין יחד עם הנאשם או בנפרד. על-פי אותה טענה, אותו "אחר" הוא זה שהוביל את האירוע והנאשם שימש רק כמסייע בידו, כאשר גם המניע לביצוע העבירה היה מניע של ה"אחר" הקשור ליחסיו עם קורבן העבירה והנאשם נגרר אחריו עקב מצג שווא שהציג בפניו אותו "אחר". ב"כ הנאשם טוענים כי הנאשם מסר בחקירותיו תיאור מפורט של חלקו בביצוע העבירה וכן תיאור מפורט לגבי חלקו של ה"אחר". כמו-כן, פירט הנאשם סיור מוקדם שערך לו ה"אחר" בזירת העבירה לצורך הכנת הביצוע וכן לוח זמנים מפורט של האירועים. עוד נטען, כי לאחר שהנאשם מסר במשטרה גרסאות מפורטות לגבי מעורבותו של ה"אחר" בעבירות, התבצע עימות בין השניים שבו הטיח הנאשם את טענותיו בפני אותו "אחר", אך ה"אחר" לא הודה בהם וכינה את הנאשם "שקרן". ב"כ הנאשם מוסיפים כי מדובר באפליה זועקת ובאכיפה בררנית ברורה, המחייבת את התערבותו של בית המשפט ואת מחיקת כתב האישום כלפי הנאשם או לחלופין התחשבות באותה אכיפה בררנית במסגרת קביעת העונש שיוטל על הנאשם, ככל שיורשע.

3.ב"כ המאשימה, במענה, טען, כי אכן זהותו של ה"אחר" ידועה למאשימה, עניינו נשקל ונבחן על ידי התביעה, ולאחר אותה בדיקה הגיעה המאשימה למסקנה שאין ראיות מספיקות להגשת כתב אישום נגדו. ב"כ המאשימה הסביר, כי מאחר שגרסת הנאשם לגבי שותפו הינה, מבחינת דיני הראיות, עדות של שותף לעבירה, הרי מכח סעיף 54א(א) לפקודת הראיות, נדרש "דבר לחיזוק" שיתמוך בה ויאפשר את ההרשעה. במקרה דנן, לא מצאה התביעה "דבר לחיזוק" בחומר הראיות שיצדיק הגשת כתב אישום נגד ה"אחר". מעבר לכך, נמצאו, לטענתו, בחומר החקירה נתונים ראייתיים נוספים שיש בהם כדי לשלול את הגרסה המפלילה שמסר הנאשם. ראשית, ה"אחר" מסר אליבי שאומת על ידי אשתו לגבי הימצאו במקום אחר בזמן האירוע. שנית, לא נמצא איכון של מכשיר הפלאפון של ה"אחר", בקרבה לזירת האירוע, במועד האירוע. שלישית, הנאשם, בגרסתו, טען, כי ה"אחר" מסר לו ששהה בביתו של קורבן העבירה במהלך חיפוש שנערך ע"י המשטרה, במסגרת פרשה אחרת ובאותו חיפוש הבחין בסכום כסף גדול במזומן. בחקירת קורבן העבירה במשטרה, הוא שלל את נוכחותו של ה"אחר" באותו חיפוש. עוד הוסיף, כי קיימת אינדיקציה לסכסוך בין הנאשם לבין ה"אחר" משום שאשתו השנייה של ה"אחר" שהיא גם גרושתו של קורבן העבירה, הוטרדה מינית והנאשם ניסה לקיים מפגש יחד עמם ועם המטריד, שממנו אמור היה לקבל תגמול כספי. על פי אותו ממצא, ה"אחר" ואשתו חזרו בהם מנכונותם להיפגש עם המטריד בתיווכו ולכן הנאשם כעס עליהם בגין אובדן אותו תגמול.

4.לגבי נקודה אחרונה זו, טען ב"כ הנאשם, כי דווקא ל"אחר" היה מניע משמעותי לפגוע בקורבן משום, שה"אחר" שהוא קרוב משפחתו של הקורבן, גרם לפירוד בינו לבין אשתו ונשא אותה לאשה, ולפיכך עורר עליו את זעמה של המשפחה. עוד טען כי ה"אחר" הציע לנאשם להגיע לזירה ללא פלאפון כדי להימנע מאיכון והוא אשר הגיע למקום עם לום ועם כלי פריצה, עם כפפות וכיסויי רגליים. לדבריו, גם דו"ח בוחן השריפות מצביע על כך שהיו במקום מספר מוקדים והדבר מצביע על ביצוע העבירה על ידי יותר מאדם אחד ותומך בגרסת הנאשם.

5. במהלך הדיון, ביום 20.6.12, נשאל ב"כ המאשימה ע"י בית המשפט האם נמצאו בזירה ממצאים פורנזיים והשיב כי על פי חוות דעת ראשונית, נמצא בה פרופיל DNA, השייך לנאשם, אך לא ברור אם נמצאו גם פרופילים אחרים ואם הם הושוו לפרופיל ה-DNA של ה"אחר". לפיכך, נדחה מועד ההכרעה עד שתוברר סוגיה זו. לאחר עיכובים שונים, נמסרה ביום 10.7.12, הודעת ב"כ המאשימה, לפיה בחומר שנדגם ממברג, שנמצא בזירת העבירה, התקבלה תערובת פרופילי DNA, שבה הפרופיל הבולט תואם לפרופיל DNA המיוחס לנאשם. המרכיב החלש בתערובת התקבל ברמה שאריתית, שאינה מתאימה לבדיקות DNA השוואתיות. לפי הבהרת המאשימה בהודעה נוספת מיום 27.3.12 אותו מברג ממנו נדגם ה- DNA נתפס,בניגוד לטענת באי כוח הנאשם, בזירת העבירה ולא בבית הנאשם .

6.לטענת בא-כוח הנאשם, בהודעה מיום 19.7.12, עצם העובדה שמבדיקת פרופיל ה-DNA עולה אפשרות שבזירה נכח אדם נוסף, מעבר לנאשם, מחזקת את טענתו. בנוסף על כך טענו באי-כוח הנאשם שבבדיקה נדגמו שני מברגים, שככל הנראה אחד מהם נלקח מביתו של הנאשם והדבר מחזק את הטענה בדבר אכיפה בררנית.

דיון והכרעה

7.כפי שנקבע ב-ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776 (2005), בסוגיה נשוא ענייננו, סוגיית האכיפה הבררנית:

"הנחת המוצא היא כי אמנם גם בעבירה מרובת משתתפים מוטל על התביעה לשאוף להעמדה לדין של כל המעורבים בה. האשמת כל המעורבים מגשימה את האינטרס הכללי שיש לציבור בהעמדתו לדין של כל מי שהפר איסור פלילי ושיש נגדו ראיות לכאורה. כן היא מקיימת את עקרון השוויון ומונעת חששות לתחושת אי-צדק ולפגיעה באמון הציבור במערכות האכיפה, המתלווים לאכיפה חלקית, שבעיני הציבור עלולה להתפרש כאכיפה שרירותית" (שם, בעמ' 821-820).

8.דא עקא, שהצורך באכיפה שוויונית אינו יכול לגבור על הדרישה הבסיסית שבידי המאשימה יהיו ראיות מספיקות לאישומו של כל אחד מן השותפים, ראיות שיהיה בהן כדי להקים "סיכוי סביר להרשעה" (בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא(3) 1, 13 (1997) (להלן – עניין יהב). מקום שאין בידי התביעה ראיות כאלה, אך מובן מאליו שאין לצפות כי תעמיד לדין חשוד, גם אם נטען על ידי מבצע אחר של העבירה כי אותו חשוד היה שותפו לעבירה. בעניין בחינתן של מהות הראיות ודיותן לצורך הגשת כתב אישום, בית המשפט אינו הופך "לתובע על" ואינו מחליף את שיקול-דעתה של התביעה בשיקול-דעתו שלו בג"ץ 3425/94 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ(4) 1, 10 (להלן – עניין גנור). נוכח האמור, הכירו בתי המשפט בקיומו של מתחם אפשרויות סבירות; כאשר התערבותו של בית המשפט שמורה רק לאותם מקרים חריגים שבהם נפלה ההחלטה מחוץ למתחם זה (עניין גנור, בעמ' 515; ישגב נקדימון הגנה מן הצדק (מהדורה שנייה, 2009), בעמ' 397). הריסון השיפוטי שנוקט בית המשפט בביקורת השיפוטית על רשויות התביעה מתבטא במיוחד בשאלת דיוּת הראיות, שההכרעה בה מצויה "בגרעין הקשה" של סמכויות התביעה (עניין יהב הנ"ל, בעמ' 31).

9.בענייננו אין חולק ,כי על מנת לעמוד בדרישת סעיף 54א(א) לפקודת הראיות, ולהקים סיכוי סביר להרשעת האחר, על המאשימה להציג בפני בית המשפט "דבר לחיזוק" גרסתו של הנאשם כלפי האחר (על מהותו של ה"דבר לחיזוק" ראו י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון תש"ע 2009 בעמ' 337-347). בעניין זה, כמפורט בפסקה 3 לעיל, הסביר בא-כוח המאשימה כדבעי מדוע, לשיטת המאשימה, לא מצוי בחומר הראיות אותו "דבר לחיזוק" הנדרש. מעבר לכך, הצביע על כך מדוע, לשיטת המאשימה, קיימים נתונים ראייתיים נוספים המחלישים את גרסתו המפלילה של הנאשם כלפי ה"אחר". עוד יצוין כי גם ממצאי ה-DNA אין בהם כשלעצמם, כדי לחזק את גרסת הנאשם כלפי ה"אחר". אמנם אותם ממצאים אינם מפריכים בהכרח את הגרסה, אך מעבר לעובדה שהם מאמתים את נוכחות הנאשם בזירת העבירה, אין בהם , על פי טיבם ,די כדי לשמש חיזוק ראייתי לגרסתו כלפי האחר.

10.לאור כל האמור, אין החלטתה של המאשימה בעניינו של ה"אחר" חורגת מ"מתחם הסבירות התביעתי" בנוגע להעמדה לדין של נאשם ומכאן שאין כל מקום להתערבות בית המשפט באותה החלטה. להשלמת התמונה יצוין, כי בא-כוח הנאשם לא הציגו, מעבר לטענות הראייתיות, כל נתונים המצביעים על שיקולים זרים או על חוסר תום לב שבהם נגועה ההחלטה.

11.לאור כל האמור, דין טענת האכיפה הבררנית להידחות ולפיכך, יש לחייב את הנאשם להשיב לכתב האישום.

12.תשובת הנאשם לכתב האישום תימסר ביום 27.9.12 בשעה 08:30.

13.הנאשם יוזמן באמצעות שב"ס וכן תדאג המזכירות להזמנת מתורגמן לשפה הערבית.

14.המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' באב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: