מדינת ישראל נ' חאיכ

החלטה

הנאשם מבקש לאפשר לו לחזור מהודייתו.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות ברמה של 360 מיקרוגרם.

בישיבת ההקראה ביום 11.1.10 נכחו הנאשם וב"כ דאז, עו"ד חאיק עיסאם. ההודאה נרשמה מפי ב"כ הנאשם, ולבקשת ב"כ הצדדים הוזמן תסקיר שירות המבחן בטרם טיעונים לעונש.

בהמשך, לאור כמות האלכוהול שיוחסה לנאשם ולאור הדיונים שהתקיימו בתקופה הרלונטית בפרשת עוזרי, בקש ב"כ הנאשם לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש, שמא יהא בהחלטה בפרשת עוזרי כדי להשפיע על תיק זה. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את הדיון מפעם לפעם.

בתאריך 3.7.11 הגיש ב"כ הראשון של הנאשם בקשה לשחרור מייצוג לאור העובדה שהנאשם שכר את שירותיו של עו"ד אשרף. בקשתו התקבלה.

לדיון שהיה קבוע לצורך שמיעת הטיעונים לעונש למחרת היום – לא התייצב איש מטעם ההגנה, ובלית ברירה נדחה הדיון ליום 9.10.11.

במועד זה התייצבו הנאשם וב"כ החדש, והאחרון בקש לאפשר למרשו לחזור בו מהודאתו.

לטענתו, הנאשם שתה בקבוק בירה, אך לא היה שיכור. עוד טען כי הנאשם סבר שהודה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, וכי לו הבין שצפוי לפסילה בת שנתיים – לא היה מודה בעובדות כתב האישום.

התובע התנגד לבקשה, וטען כי הנאשם הודה בשעה שהיה מיוצג וחזקה עליו שהבין במה מודה. אין חשש לעיוות דין, והחלפת ייצוג איננה מהווה "מקצה שיפורים".

מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם הבין בדיוק במה הודה וכי נטל אחריות מלאה למעשיו, בלשונו של קצין המבחן:

"בהתייחסותו לעבירה, התרשמנו כי מקבל אחריות מלאה לביצועה ומביע חרטה ומודעות לחומרתה. לטענתו, בנסיבות ביצוע העבירה, שתה בירה אחת במהלך ארוחה משפחתית ולא התכוון כלל לצאת מן הבית. לאחר הארוחה, שוחח עם אביו והציג בפניו מסמכים המעידים על חובותיו, דבר אשר הוביל לויכוח חריף ועימות, בעקבותיו יצא מן הבית ונהג ברכב. לדבריו, לא היה מודע כלל כי נוהג תחת השפעת אלכוהול בכמות אסורה ובדרך כלל אינו שותה" (ההדגשה שלי ד.ש.).

אין מחלוקת כי כתב האישום שהועבר לשירות המבחן עניינו נהיגה בשכרות ברמה של 360 מיקרוגרם, ולא נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

אין מחלוקת כי כתב אישום זה הוא שהוצג לנאשם בשיחתו עם קצין המבחן, ולגבי כתב אישום זה נטל אחריות מלאה, הביע חרטה וכן מודעות לחומרת העבירה.

הנסיבות שפורטו באזני קצין המבחן אינן סותרות את העבירה בה הורשע הנאשם, נהפוך הוא.

לא כל שכן, שעה שקצין המבחן התייחס מפורשות לכמות האלכוהול – כמות הנובעת מעבירה של נהיגה בשכרות, ואיננה רלוונטית בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

עוד עולה מן התסקיר כי הנאשם "הביע חששו כי הטלת פסילה בפועל לתקופה ארוכה תפגע בפרנסתו". ללמדך, כי סוגיית פסילת רשיונו לתקופה ארוכה עמדה על הפרק, גם ככל שהדבר נוגע לנאשם, כבר בשלב ההוא.

טענת ב"כ הנאשם כי לו ידע הנאשם שהוא צפוי לפסילה ארוכה – לא היה מודה, אין בה כדי להצדיק חזרה מהודייה.

לאור כל האמור לעיל, אינני מוצאת בטיעוניו של ב"כ הנאשם משום נימוקים מיוחדים שיש בהם כדי להביא למתן רשות לחזרה מהודייה. השתכנעתי שלא קיים חשש ממשי שהודאתו של הנאשם ניתנה שלא מרצונו הטוב והחפשי, ואף לא בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. נהפוך הוא, התרשמתי שהנאשם הבין היטב במה מואשם, בחר לקחת אחריות על מעשיו והודה הודאה אמיתית וכנה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.