מדינת ישראל נ' חאג יחיא(אסיר)

החלטה

1.זוהי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996.

2.בכתב האישום נטען כי ביום 29.11.10, ובהיותו של המשיב אסיר בכלא צלמון, החזיק סך כולל של 41.1 גרם סם מסוכן מסוג הרואין אותם פיצל בין שתי שקיות שהטמין בתחתוניו, בסדין שהיה בחזקתו ובשני זרגים נוספים שהחדיר לגופו. עקב מעשים אלו יוחסה לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)(ג רישא) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

3.בדיון שהתקיים ביום 11.7.13 טען ב"כ המבקשת לעילות מעצר בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(א) לחוק, ו- 21(א)(1)(ג)(3) לחוק, בעוד שב"כ המשיב טענה כי גם בהינתן התקיימותם של ראיות לכאורה, לא התקיימה לשיטתה עילת מעצר בעניינו של המשיב.

4.לאור הפתיח של דברי ב"כ המשיב בפניי, והיות וב"כ הצדדים לא התייחסו כלל לראיות לכאורה, נקודת המוצא כאן היא כי התקיימו כאלו בעניינו של המשיב.

5.באשר לעילת המעצר על פי סעיף 21(א)(1)(א) עולה מטיעוני ב"כ המבקשת כי כתב האישום הנדון הוגש נגד המשיב פעמיים בעבר, ביום 27.6.11 וביום 31.12.12, ובדיונים שהתקיימו לא התייצב המשיב, לא אותר, ולכן הותלו ההליכים נגדו. הוא הוכרז כעבריין נמלט לתקופה מעל לשנה, עד שאותר וכתב האישום הוגש שוב בעניינו.

ב"כ המשיב טענה בעניין זה כי בפעם הראשונה שהוגש נגד המשיב כתב האישום, הוא היה ככל הנראה במאסר, בחזקת המבקשת, והיא הייתה צריכה לדעת זאת.

6.מעיון בתיק עולה כי המשיב אכן הוכרז כדרוש לחקירה/מעצר תקופה ארוכה יחסית, גם בתקופה שלאחר הגשתו של כתב האישום בפעם השנייה בסוף 12/12. ב"כ המשיב לא התייחסה כלל לעניין זה בטיעוניה, ולא הסבירה את הסיבה שבגינה לא אותר המשיב, ולא התייצב לדיונים לאחר הגשתו בשנית של כתב האישום.

7.יוצא מכך כי גם אם נקבל את טענתה של ב"כ המשיב בעניין שהייתו של המשיב במאסר בתקופה בה הוגש כתב האישום נגדו לראשונה, הרי עולה מההיסטוריה של התנהלות הדברים עד כה, כי קיים חשש ממשי כי אם לא ייעצר המשיב עד תום ההליכים, עלול הוא להתחמק מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר כלשון סעיף 21(א)(1) לחוק.

8.באשר לעילת המעצר השנייה על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) טען ב"כ המבקשת כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית, וכן מסוכנותו של המשיב נלמדת מעברו. ב"כ המשיב טענה כי העבירה בה מדובר נעברה כנטען לפני יותר משנתיים, לכן אין לקבל את הטענה בדבר מסוכנותו.

9.כמות סם ההוראין שנתפסה ברשותו של המשיב היא גדולה, ומקימה אוטומטית עילת מעצר סטטוטורית על פי סעיף זה. לא ניתן לקבל את הטענה כי מעבר הזמן מאז מועד ביצוע העבירה הנטען ועד לתפיסתו לאחרונה של המשיב היה בו כדי לאיין עילת מעצר זו, הרי הסיבה לכך שעבר זמן ניכר היא היותו של המשיב מוכרז כעבריין נמלט בחלק נכבד מהתקופה, במיוחד כשנפתחו הליכים נגדו באותה תקופה פעמיים, שהותלו עקב אי איתורו.

10.יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מעברו המכביד של המשיב כדי ללמוד על מסוכנותו, הרי הורשע הוא בעבר בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, פריצה לבניין וגניבה, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, גניבת רכב (פעמיים), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ויצוא, יבוא, מסחר ואספקה של סמים מסוכנים.

11.מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי מתקיימות בעניינו של המשיב שתי עילות למעצר עד תום ההליכים.

12.משלא הוצעה כל חלופה ראויה בעניינו של המשיב, אני מורה בשלב זה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

13.מוחזר תיק החקירה לב"כ המבקשת.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: