מדינת ישראל נ' חאג' יחיא

הכרעת דין

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשול בניגוד לסעיף 33 (א) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 15.1.12, בשעה 06:25, נהג הנאשם ברכב משא מ.ר 9560719 (להלן: "הרכב") בכביש 444 לכוון דרום קילומטר 40 על השול ולא על הכביש.

בישיבת הקראה מיום 9.4.13 מסר ב"כ הנאשם: "אנו כופרים באשמה, מודים בנהיגה אני לא נהגתי בשול".

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העיד עת/1, רס"ב רונן ניסן, העד ערך הודעת תשלום קנס ת/1. נסיבות המקרה תוארו בת/1 לפיהן הרכב נשוא האישום זוהה נוסע על השוליים כ 150 מטר לערך כאשר העד ציין, כי השול נראה בבירור עם פס צהוב ונשמר קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו וכי ברכב היה נוסע נוסף. דברי הנאשם לדו"ח: "כולה שתי דקות נסעתי".

בחקירתו הנגדית ציין העד, כי על גבי הדו"ח שבידו שלו מופיע שמו והסביר, כי ניתן לקשר אותו לאירוע על פי מספר הדו"ח, שמו חתום בפנקס הדו"חות. לשאלה בדבר פרטי הדו"ח שערך השיב, כי כאשר הוא מסתכל על המועד בו נתן את הדו"ח נזכר בסיטואציה של הכביש, והוא יודע שבכביש הזה יש פקק רציני, אולם אינו זוכר את פרטי האירוע. עוד הוסיף, כי כאשר הוא חותם על דו"ח נוהג לחתום גם על ההעתק שלו.

בחקירתו החוזרת אישר העד, כי ייתכן ושכח לחתום על הדו"ח במועד אירוע נשוא האישום, אולם ציין, כי האירוע נכתב בכתב ידו עם החותמת שלו (עמ' 4 ש' 13). בהמשך לשאלת ב"כ הנאשם מסר העד, כי בהיותו עומד בפקק הבחין בנאשם נוסע 150 מטר תוך שהוא שומר על קשר עין רצוף עמו. לבסוף, כאשר נשאל על ידי ביהמ"ש היכן עצר פיזית את הנאשם השיב בדרך עפר ליד וחזר בשנית על כך, כי הנאשם נסע על השוליים, אז נסע אחריו וסימן לו לעצור בצד (עמ' 4 ש' 28).

פרשת ההגנה

הנאשם בחר להעיד וסיפר, כי במועד אירוע נשוא האישום יצא בבוקר לעבודה כמידי יום, כאשר מהיציאה מטייבה מוצב קיוסק מימין, וניידת משטרה נוסעת לפניו, עת נכנס ימינה לקיוסק לקנות קפה, השוטר נכנס אחריו וביקש ממנו רישיון נהיגה וביקש שיתלווה אליו לתחנה בשל עקיפה מצד ימין. אך הוא טען שרק נכנס לקיוסק לקנות קפה (עמ' 5 ש' 7). הנאשם הוסיף, כי לא זכר מי היה השוטר שעצר אותו והיו 3 שוטרים בניידת באותו הזמן.

בחקירתו הנגדית, כשנשאל הנאשם הכיצד זוכר היטב את פרטי האירוע כשאינו זוכר איזה שוטר עצר אותו השיב, כי הוא זוכר את פרטי האירוע, אולם הוא עצמו לא ירד מהרכב אלא היה עם הפנים לקיוסק והשוטר אשר עמד בחוץ ניגש אליו וביקש את רישיונו והוא לא זיהה את פרצופו ולא זכר אותו בדיוק על אף שהשוטר עמד לידו במשך מספר שניות. בהמשך אישר הנאשם, כי בזמן האירוע היה צריך להיות אור יום. באשר לתגובתו בדו"ח שקיבל מהשוטר סיפר, כי האחרון אמר לו, כי הוא בן אדם והוא יכול לטעות. בהמשך שלל הנאשם את תגובתו לדו"ח (לעניין ה 2 דקות), הכחיש, כי נסע בשול וציין, כי אותת ימינה. הנאשם אישר אמנם, כי ייתכן ששוטר אחד נתן לו הדו"ח ובתגובה אמר לו, כי נסע על השול בסה"כ 2 דקות ושוטר אחר במשטרה הוא אשר ציין, כי טעה, אולם הסביר, כי היו 3 שוטרים בניידת והוא עצמו לא נכח ברישום הדו"ח וקיבל את הדו"ח רק כשהגיע לתחנה עצמה (עמ' 8 ש' 5-6). הוא אינו יודע לאמוד את המרחק מהמקום בו נמצא לתחנה. לבסוף, הכחיש שוב הנאשם את המיוחס לו ולשאלה האם היה עמו נוסע נוסף ברכב השיב בשלילה.

בסיכומיה טוענת ההגנה, כי המדובר בכתב אישום פגום מהיסוד נוכח חוסר אזכור דרגתו וחתימתו של עורך הדו"ח על ההעתק של הנאשם דבר המעיד על אי מהימנות הדו"ח ופוגע בהגנת הנאשם. לעניין מועד ביצוע העבירה, הרי שמדובר בעונת חורף חודש ינואר, שכמעט חושך, ועל כן קיים קושי בזיהוי פרצוף של שוטר בעת מתן דו"ח ואי זיהויו לגיטימי ומתבקש. זאת ועוד, טענת השוטר, כי מדובר בכתב ידו לא הוכחה בדרגה שהחוק מחייב, כן לא הוצגה חו"ד גרפולוג המעידה, כי אכן מדובר בכתב ידו, ולא הוצגו דו"חות אחרים של השוטר שאפשר לזהות. יתרה מזאת, החותמת על הדו"ח פסולה וללא כל משקל ראייתי, שהרי כל שוטר יכול בזמן אחר לשים חותמת ואין באמת אינדיקציה מיהו עורך הדו"ח. לעניין רציפות קשר העין טוענת ההגנה, כי מדובר בטענה שאינה מתיישבת עם המציאות נוכח הפקק שנוצר אותה עת אשר חוסם לאחר פרק זמן קצר יחסית את שדה הראייה, ומכאן לא ייתכן, כי הנאשם נסע לאורך 150 מ' על השול. מה גם שלא הגיוני שאדם הבריא בנפשו יעקוף רכב משטרתי ויבצע עבירה מעין זו. לעניין הטענה לפיה נכח ברכב הנאשם נוסע נוסף הרי שגם טענה זו נדחית, נוכח הנימוקים הנ"ל מבקשת ההגנה לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

דיון והכרעה:

אקדים ואומר, כי התייחסתי לטענה לעניין הפגם בכתב האישום נוכח חוסר אזכור פרטיו של עורך הדו"ח, בהחלטה נפרדת (ראה פרוטוקול דיון מיום 8.9.13).

ולגופו של עניין, לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהופעתם ונתתי את דעתי לראיות ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי למסקנה, כי מהימנה עליי ללא כל סייג עדותו של עת/1 ומצאתי, כי ניתן לסמוך על גרסתו אותה אני מעדיף על פני גרסת הנאשם ואנמק.

אין מחלוקת, כי הנאשם אכן נהג בזירת האירוע.

עת/1 ציין בת/1, כי הבחין ברכב הנאשם נוסע על השוליים כ 150 מטר לערך כאשר השול נראה בבירור, הפס הצהוב. אף בחקירתו כשנשאל ע"י ביהמ"ש היכן עצר את הנאשם טען, "בדרך עפר ליד, הוא נסע על השוליים אני נסעתי אחריו וסימנתי לו לעצור בצד" (עמ' 4 ש' 28). כן הוסיף כי במקום פקק רציני.

לא זו אף זו, הנאשם עצמו בתגובתו לאישום של נסיעה בשול, ציין לטענת עת/1 "כולה שתי דקות נסעתי".

מצאתי עדותו של עת/1 בנושא אמינה, חשוב לציין כי עת/1 לא נחקר בחקירה הנגדית על ידי ב"כ הנאשם, לא לגבי תגובת הנהג/נאשם במועד העצירה, לא לגבי האם היו עימו שוטרים נוספים, לא לגבי האם נלקח הנאשם בדרך כלשהי לתחנת, ולא לגבי הכתוב שהיה עם הנאשם נוסע נוסף שלא הובא לעדות כעד הגנה. הוא לא נשאל בחקירה נגדית על דבר מאלו, והנה הנאשם בעדתו טען טענות מטענות שונות ולא נותר לי אלא לקבוע כי גרסה זו גרסה כבושה היא שלא בא זכרה אלא בעדות הנאשם בפני, בשעה שלא ניתן לחקור את עד התביעה בנושאים אלו לאחר שנסתיימה עדותו.