מדינת ישראל נ' חאג' יחיא

החלטה

החלטתי תינתן היום בשעה 15:00.

עד החלטה אחרת ישהה המשיב במעצר.

ניתנה והודעה היום ל' אב תשע"א, 30/08/2011 במעמד הנוכחים.

נאסר ג'השאן, שופט

החלטה

1.זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים; על פי עובדות האישום הראשון, ביום 3.8.11 בשעה 18:30 בחניון כפר הים בחדרה, התפרץ המשיב לרכב שטח מ.ר. 75-774-17, בכך שניפץ חלון שמאלי אחורי, פתח באמצעות הידית הפנימית את הדלת האחורית של הרכב ונכנס פנימה לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע. בהמשך לאמור לעיל, נטל המשיב מתוך הרכב ציוד הקלטה, ציוד תאורה, תיק אישי המכיל פנקס המחאות, משקפי שמש, מפתחות ומסמכים שונים, כל זאת ללא רשות הבעלים וכאשר הוא מבקש בשעת הנטילה לשלול את הרכוש מבעליו שלילת קבע.

3.על פי עובדות האישום השני, ביום 25.8.11 בשעה 12:45, נהג מר שבתאי יצחק ברכבו מסוג פורד קונטקט מ.ר. 54-337-51 ביציאה משטח בית החולים הלל יפה. לאחר שמר שבתאי הנ"ל עצר בקיוסק ביציאה מבית החולים לשם רכישת סיגריות, נכנס המשיב לתוך הרכב שהיה מונע באותה עת ונסע עימו כשהוא נוטל, ללא רשות את הרכב בעליו ובכוונה לשלול אותו שלילת קבע. בהמשך משהבחין המשיב בשוטרים, הגביר את מהירות נהיגתו והחל נמלט תוך שהוא עוקף רכבים ומסכן את העוברים והשבים, לא עוצר בתמרור עצור וגורם בכך לרכבים אחרים לבלום נסיעתם עד אשר הגיע לצומת אום אל פחם שם עצר את הרכב והחל נמלט בריצה. עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר מרדף רגלי של השוטרים אחר המשיב נתפס המשיב, נאזק והובא לתחנת המשטרה.

4.בכתב האישום יוחסו למשיב העבירות שלהלן: התפרצות לרכב, עבירה לפי סעיף 413(ו) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 430(ד)(א) לחוק העונשין, גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413(ב)(א) לחוק העונשין, חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413(ה) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ואי ציות לתמרורים, עבירה לפי סעיף 22(א) לתקנות התעבורה.

5.תחילה טען הסניגור לעוצמת הראיות לאשר לאישום השני, ולבסוף חזר בו מטענתו. למען הסרת ספקות, בדקתי את חומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת באשר לשני האישומים, שיש בהן, לאחר עיבודן בהליך הפלילי, כדי להביא להרשעתו של המשיב במיוחס לו.

6.באשר לאישום הראשון, ביום 4.8.11 נדגם חומר החשוד כדם מן הרכב שנפרץ. על פי חוות דעתה של המעבדה הביולוגית במז"פ מיום 25.8.11, נמצא כי ה – DNA שנמצא בדגימה הנ"ל תואם את פרופיל ה – DNA של המשיב, ודי בכך כדי לבסס את הראיות לכאורה להוכחת האמור באישום הראשון.

7.באשר לאישום השני, עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להוכיח את האמור באישום השני. לעניין זה אני מפנה להודעתו של שוטרת מג"ב דניאל יחבס, אשר מתארת בהודעתה מיום 25.8.11 את השתלשלות העניינים מאז זוהה הרכב בו נהג המשיב ביום 25.8.11 עד מעצרו של המשיב לאחר מרדף רגלי שביצעו השוטרים שהיו עימה בניידת (ראו הודעת דניאל יחבס מיום 25.8.11 שורות 6-18). כמו כן, אני מפנה להודעתו של סמל אבירן מלול שאף הוא מתאר את זיהוי הרכב הנהוג על ידי המשיב, את הנהיגה הפראית שבה נהג המשיב לאחר שזיהה את הרכב המשטרתי ("נתן גז ונהג בצורה פראית תוך כדי כך שהוא עוקף רכבים מצד שמאל ועוקף בפס לבן במהירות מופרזת תוך כדי מסכן חיי אדם בנתיב תחבורה" – הודעת אבירן מלול מיום 25.8.11 שורות 10-17). כמו כן תיאר מלול את המרדף הרגלי שהוביל למעצרו של המשיב. נוסף לאמור לעיל, מצאתי ראיות לכאורה לאמור באישום השני מהמזכרים ודו"חות הפעולה של השוטרים שנכחו במקום (ראו לדוגמא דו"ח פעולה של סמל מלול אבירן מיום 25.8.11 ושל רס"מ שאדי מזאריב מיום 25.8.2011).

8.המבקשת טוענת כי קיימת עילת מעצר המצדיקה מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. מאידך, טוען הסנגור, כי מדובר בעבירות רכוש שאינן מקימות עילת מעצר.

9.בית המשפט העליון כבר קבע, שבנסיבות מסוימות תקום עילת מעצר של מסוכנות גם בעבירות רכוש וזאת בהתאם לסעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996. בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ב (4) 268, קבע בית המשפט העליון שכאשר עבירות רכוש מבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של כמה עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים כך שהן עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון הציבור, תקום עילת מעצר ובית המשפט ישקול באם ראוי, לפי נסיבות העניין, לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים ( ראו גם: בש"פ 10722/06 מדינת ישראל נ' דהן (טרם פורסם – ניתן ביום 17.1.07; בש"פ 8611/09 וצ'יסלב סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם - ניתן ביום 15.1.09) .

10.בבש"פ 45/10 מסארווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם- ניתן ביום 8.1.10, קבע כבוד השופט עמית שגם בעבירות שאינן מתוחכמות מתקיימת בנסיבות מסוימות עילת מעצר, וכלשונו:

"אלא שעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה וגם אם אינן מתוחכמות הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה בהאידנא להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך".

11. בענייננו, נראה כי נסיבות ביצוע שתי העבירות ועברו של המשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה לבטחון הציבור.

12.באשר לנסיבות ביצוע העבירות, המשיב פרץ לרכב החונה בחניון ביום 3.8.11, וכעבור כעשרים יום אזר אומץ, ארב לנהג אשר הגיע לקיוסק וירד מרכבו בכדי לקנות סיגריות, המשיב נכנס לרכב ונוהג בו כאשר הוא מתכוון לגנוב אותו. אם לא די בכך, ולכך התייחס כבוד השופט עמית בפסק דינו הנ"ל, התפתח מרדף משטרתי, המשיב ניסה להימלט מהמקום כאשר הוא נוהג בנהיגה פרועה, עוקף רכבים, עולה על פס לבן ואינו מציית לתמרור "עצור" . כאשר ניידת המשטרה משיגה אותו עצר את רכבו בצומת והחל להימלט בריצה מהמקום עד אשר נעצר. התנהגות זו, אשר החלה בגניבת הרכב, התפתחה למרדף משטרתי שסיכן את בטחון המשתמשים בדרך, והסתיימה במרדף רגלי, מלמדת על מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב.

13.לאמור לעיל אוסיף כי עיון בהרשעותיו הקודמות של המשיב מלמד כי מדובר ב"שור מועד". משנת 97 ועד לשנת 2005 צבר המשיב לחובתו 10 הרשעות קודמות בעבירות רכוש הכוללות פריצה לרכבים, ניסיון לפריצה לרכבים, תקיפת שוטרים, שבל"ר ונטישה במקום אחר.

14.עברו של המשיב מלמד על שיטתיות בביצוע עבירות ועל היקף ניכר. חרף העבודה כי הוטלו על המשיב עונשים של מאסר פעול, שב המשיב לסורו. לכך אוסיף כי נסיבות ביצוע העבירה, לרבות נסיון בריחתו של המשיב מניידת משטרה וההתפתחויות לאחר מכן מלמדות על מסוכנות רבה.