מדינת ישראל נ' חאג' יחיא(אסיר) ואח'

החלטה

האם ראוי להעיד את הנאשם 1 כעד מטעם התביעה כנגד נאשמים אחרים בכתב אישום זה, טרם שנגזר דינו ולאחר שהודה בביצוע העבירות המיוחסות לו וצירף עניינו להליך בבית משפט אחר? זו השאלה הניצבת במוקד הדיון נשוא החלטה זו. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבותיו הייחודיות של העניין, נחה דעתי כי סוף דבר יש להשיב עליה בשלילה ואלו נימוקי –

רקע

1.במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בפניי בתיק שבכותרת, הואשמו הנאשמים בעבירות לכאוריות שעיקרן גניבת רכבים וקשירת קשר לביצוע פשע - בריבוי מופעים. פרשת ההגנה הסתיימה בבחירת הנאשמים שלא להשמיע גרסתם לפרוטוקול הדיון.

2.בסוף פרשת תביעה רחבת היקף, הודה הנאשם 1 במיוחס לו וצירף את עניינו לתיק אחר המתנהל בבית משפט השלום בכפר-סבא. דינו טרם נגזר, הוזמן תסקיר מאת שירות המבחן ודיון טיעונים לעונש קבוע ליום 2.11.11.

3.ההליך שלפניי מתנהל בדחק זמנים, שהצריך קביעת דיונים רבים חלף דיונים אחרים שנקבעו ביומני הצדדים ובית המשפט וכן במהלך פגרת הקיץ. בשלהי פרשת התביעה, הוכרע דינם של הנאשמים העצורים לבד מנאשם 7, שמעצרו פוקע ביום 24.10.11.

4.אושרו בקשות המבקשת לתיקון כתב האישום על דרך הוספת הנאשם 1 כעד תביעה ולהעידו לאחר שהסתיימה פרשת ההגנה מכח סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") (ר' החלטה מיום 4.10.11).

בנוסף, המבקשת הגישה את הבקשה שלפניי, להפרדת משפטו של נאשם 1 ממשפטם של יתרת הנאשמים, כדי העדר תחולת הוראות סעיף 155 (א) (1) לחסד"פ ועתירה להעידו כעד תביעה טרם שהסתיים משפטו.

תמצית טענות הצדדים

5.המבקשת טענה כי מעת שהודה הנאשם 1 בכתב האישום בתיק זה וצירף אותו לתיק אחר המתנהל נגדו בבית משפט השלום בכפר-סבא, לא ייגרם עוות דין לנאשמים ואין מניעה מהיעתרות לבקשה, כפי הסמכות הנתונה לבית משפט מכח הוראות סעיף 88 לחסד"פ.

נטען כי מהלך דיוני זה בו נקט הנאשם 1 מהווה, הלכה למעשה, הפרדת הדיון בעניינו מזה המתנהל בעניין יתרת הנאשמים, כך שהוראת סעיף 155 (א) (1) לחסד"פ אינה חלה ונוכח ביטול הלכת קינזי, אין מניעה משמיעת עדותו כעת.

לגישת המבקשת, אין אף מניעה מהותית מלקבל את הבקשה, נוכח הבהרת כוונתה למצות את הדין עם הנאשם 1 ולטעון לעונש מאסר ארוך וממושך.

כנוסח הבקשה, המבקשת עתרה לקביעת מועד לשמיעת עדות הנאשם 1 לאחר החגים, אם כי במהלך הדיון עתרה לקביעתו טרם יום 23/10/10.

6.הסנגורים התנגדו לבקשה, עתרו לדחיית שמיעת עדות הנאשם 1 עד לאחר סיום משפטו והדגישו כי השלב הדיוני בו מצוי ההליך הינו לאחר הכרעת דינו של הנאשם 1, כך שהוראת סעיף 88 לחסד"פ אינה מאפשרת עוד להפריד את עניינו וכן כי ייגרם עיוות דין לנאשמים ככל שתישמע עדותו טרם גזירת דינו.

בבחינת לוח הזמנים לסיום משפטו של הנאשם 1, הובהר כי גזר דינו עתיד להתקבל בטווח זמנים קצר, כך שככל שתתקבל הבקשה וייקבע דיון לשמיעת הנאשם 1 טרם פגרת סוכות, ייווצר הפרש בן כ- 20 ימים בין שמיעת עדותו לבין סיום משפטו.

דיון

7.הדיון מתמקד בעיתוי שמיעת עדות הנאשם 1, האם טרם סיום משפטו או לאחריו.

בהינתן נסיבותיו הייחודיות של העניין, לא מצאתי מנוס מהילוך בדרך דיונית מפותלת - החל בקביעה כי הוראת סעיף 155(א)(1) לחסד"פ אינה חלה על הנאשם 1 כלשונה מאחר ומשפטו הופרד למעשה ממשפטם של יתרת הנאשמים נוכח מהלך הצירוף שביצע, וכלה בקביעת מועד סמוך לשמיעת עדותו לאחר גזירת דינו המצויה "מעבר לפינה". בתווך, הותרתי את כבלי ההלכה הפסוקה כחריג שבחריגים באשר לשמיעת עדות הנאשם 1 כעת כשותף במשפט נפרד.

העדר תחולת הראות סעיף 155 לחסד"פ.

8.סעיף 155 לחסד"פ קובע כך: