מדינת ישראל נ' חאג' ואח'

גזר דין

1.         נגד הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") ונגד מר אמיר חורי (להלן: "נאשם 2") , הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. באישום הראשון יוחס לנאשמים ביצוע עבירות לפי סעיפים 415 סיפא + 29 , 4 18 סיפא + 29, 441 סיפא + 29 ו- 499 (א) (1) לחוק העונשין , תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

  2.         לאחר מס' ישיבות אליהן לא התייצב נאשם 2 ומשהתברר כי נאשם 2 עזב את הארץ, בוטל כתב האישום נגדו לאיתור.

  3.         בישיבת יום 12/10/09 כפר הנאשם ברב העובדות שפורטו בכתב האישום . לכן נקבע התיק להוכחות למספר מועדים.

             בישיבת יום 15/3/10, שהייתה קבועה להמשך הוכחות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, במסגרתו חזר בו הנאשם מהכפירה, כתב האישום תוקן באופן שאישום מס' 2 נמחק, הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן, הורשע והופנה, בטרם הטיעונים לעונש, לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר לא מחייב בעניינו, כאשר ב"כ המאשימה טרח להודיע שהמאשימה תעתור להטלת עונש של מאסר בפועל.

  4.       בעקבות הפניית הנאשם לשירות המבחן התקבל ביום 17/6/10 תסקיר בעניינו. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, לרבות התדרדרותו הכלכלית והסתבכותו בשוק האפור, שהביאה לאיומים על חייו ולניסיונות פגיעה בו, אשר הביאוהו בסופו של דבר להסתבכות הפלילית בתיק שבפניי.

             אין בתסקיר המלצה טיפולית, זאת לאור התרשמות קצינת המבחן כי הנאשם "... מתקשה לעשות בדיקה עצמית ולהתבונן במאפייני אישיותו כרקע להסתבכותו...", וכי הוא "... אינו פנוי כיום לעבור תהליך של התבוננות נוכח החוסר וודאות שחווה בעקבות מצבו הבריאותי".

           אשר לעונש, המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי .

  5.     בישיבת יום 7/12/10, לאחר מספר דחיות, חלקן בשל אי התייצבות הנאשם לדיונים, במהלכן החליף הנאשם פעמיים סנגור, ביקש סנגורו השלישי, עו"ד אחמד רסלאן, להפנות את הנאשם פעם נוספת לשירות המבחן, לצורך מתן תסקיר משלים בעניינו. בהעדר הופעה מטעם המאשימה, בשל שביתת הפרקליטים באותה עת, ולאור הסכמת ק. המבחן , נעתרתי לבקשה והוריתי על קבלת תסקיר משלים.

  6.       בתאריך 22/2/11 ניתן תסקיר משלים בעניינו של הנאשם. בתסקיר המשלים ממליצה קצינת המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של 18 חודש, בנוסף לעונשים עליהם הומלץ בתסקיר מיום 17/6/10 (מאסר בעבודות שירות + מאסר על תנאי) . זאת לאור התרשמותה "כי חל שינוי בתפיסתו (של הנאשם – מ.א) את התהליך הטיפולי ונחיצותו" והערכתה כי הנאשם "... מזהה חלק מהתכנים ומהדפוסים אשר מצריכים שינוי וכי מודע להתנהלותו הבעייתית והשלכותיה עליו ועל בני משפחתו".

  7.       בישיבת יום 22/5/11, לאחר ששמעתי את המתלונן מר תאופיק דאוד, שאף הגיש תצהיר נפגע עבירה ולאחר שעוד קודם לכן, בישיבת יום 31/3/11, שמעתי את מר עאטף עודה, (להלן: "עאטף"), פסיכולוג קליני , שהחל לטפל בנאשם בחודש מרץ 2011, טענו הצדדים סוף סוף לעונש (להזכיר שהנאשם הורשע כבר ב- 15/3/10 ומאז ועד לטיעונים לעונש חלפו למעלה מ- 14 חודש).

             ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי ממושך וקנס. כן ביקש לחייבו בתשלום פיצוי למתלוננים. זאת לאור חומרת העבירות, שנעברו למען בצע כסף, נסיבות ביצוען, ריבוי הנפגעים ועברו של הנאשם , הכולל הרשעות קודמות גם בעבירות דומות לאלה בהן הורשע במקרה זה.

             הסניגור, לעומתו, ביקש להעדיף במקרה זה את הפן השיקומי ולאמץ את המלצת שירות המבחן. זאת לאור חלוף הזמן (מדובר בעבירות שנעברו באמצע שנת 2006), העובדה שעסקאות המקרקעין נשוא כתב האישום בוטלו או עומדות להתבטל, מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם, גילו, הודאתו והחרטה שהביע.

             שמעתי גם את הנאשם עצמו, שהביע צער והתנצל בפני שכניו (בעלי הקרקע אותה מכר) וביקש רחמים מביהמ"ש.

             ראוי לציין שכל אחד מהצדדים הפנה לפסיקה התומכת, לדעתו, בעמדתו העונשית.

  8.       לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאמור בתסקירים, לדברי מר עאטף, למהות העבירות, חומרתן ונסיבות ביצוען, כפי שהן מפורטות בכתב האישום המתוקן, העובדה שהנאשם לא החזיר, לכאורה, את הכספים שקיבל כתוצאה מביצוע העבירות, הודאתו של הנאשם, החרטה שהביע, בריאותו הרופפת, חלוף הזמן וכל שאר הנסיבות, ובשים לב לאמור בפסיקה שהוצגה לעיוני (שחלקה, לטעמי, לא רלבנטית לענייננו), הגעתי למסקנה שאין מנוס מהטלת עונש שיכלול גם מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.

           ראוי לציין שהפסיקה הדגישה לא פעם את הצורך להחמיר בענישתם של עבריינים העוברים עבירות כלכליות.

עוד ראוי לציין שבמקרה שבפניי לא מדובר בנאשם שעבר את העבירות בהן הורשע על רקע היותו מכור לסמים או לאלכוהול, שאז יש אינטרס משותף, לנאשם ולחברה, להעדיף את הפן השיקומי, היינו שהנאשם יעבור טיפול גמילה שאם ייצלח, יביא הדבר להרחקתו של הנאשם מעולם הפשע.

             אשר על כן , מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

  *           מאסר לתקופה של 12 חודשים.