מדינת ישראל נ' ח'שייבון ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרם של החשודים למשך 5 ימים בגין חשד לביצוע עבירות של הלבנת הון, זיוף, קשירת קשר, השמדת ראיות, הטרדת עד ומרמה.

הסנגורים המלומדים מוכנים להניח כי קיימות ראיות לכאורה לחלק מהעבירות.

המדינה מבקשת להאריך את מעצרם בחמישה ימים נוספים בהסתמך על הצהרת תובע, ואילו הסנגורים טענו בסיכומיהם כי אין מקום להורות על כך בהתחשב בעבירות המיוחסות ובהצהרת התובע שהוגשה.

צודקים ב"כ החשודים כי אכן הצהרת התובע אין בה כל פירוט על מהות העבירות שבכוונת המדינה לייחס להם עם הגשת כתב האישום, וראוי לו התובעת תשקול לפרט בעתיד את הצהרתה בתיקים נוספים, מאחר והצהרת התובע במקרה זה לוקה בחסר. יחד עם זאת, כאשר קושרים את הצהרת התובע לבקשה להוצאת צו מעצר, ניתן ללמוד כי בכוונת המדינה להגיש כתב אישום על פי העבירות המיוחסות בבקשת המעצר, קרי העבירות של הלבנת הון, השמדת ראיות, גניבה, מרמה ועוד, כפי שפירטתי לעיל.

אין בידי לקבל את טענת הסנגורים, כי אין העבירות המיוחסות מקימות עילת מעצר לכאורה על פי חוק, כדרישת סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996.

בבש"פ 2992/09 קבע כב' השופט רובינשטיין את הדברים הבאים:

"דברי המחוקק מדברים בעדם; המדובר ב'עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים'; ניסוח זה מכוון לא לשכנוע 'מלא' בקיומה של עילת מעצר, אלא שכנוע מאפשרות לבקש מעצר לאין הדברים זהים...על בית המשפט להשתכנע בקיום התנאים הנקובים בסעיף, לאחר בחינת כל הנסיבות הרלוונטיות. על פי לשון החוק, המבט ה'עילתי' לעת הזאת מופנה קדימה, למעצר עד תום ההליכים ולא אחורנית למעצר לצרכי חקירה, אך דרגת 'הביניים' מתבטאת בכך שאין חומר החקירה מצוי עדיין בידי ההגנה, ועל כן מלאכת השופט נעשית בדומה למה שנהג במעצר לצרכי חקירה. רוצה לומר, העילות שיש לבדקן הן לעבר המעצר עד תום ההליכים, שכן החקירה תמה ואיננו עוסקים עוד במעצר לצרכי חקירה, בכלים שונים במידה מסוימת ועל כן גם ברף שונה.

עבירות כלכליות כמו במקרה בו עסקינן אינן מקימות כשלעצמן עילת מעצר סטטוטורית, אולם נקבע בשורה של פסקי דין, כי עבירות כלכליות ו/או עבירות רכוש המבוצעות באופן מתוחכם ובתדירות גבוהה תוך התארגנות מסוימת, יש בהן כדי לסכן את בטחון האדם ובטחון הציבור. ראה בעניין זה את בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל.

בשלב זה אין כל אפשרות לקבוע כי אין כל מקום להגיש על ידי המדינה בקשה למעצר עד לתום ההליכים בצירוף כתב אישום בגין מקרה זה, שכן לא ניתן לשלול את קיומו של חשש לסכנה לציבור וכן חשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין. המדובר בעבירות כלכליות בהיקף רחב של מיליוני שקלים שנעשו תוך תחכום ותכנון ותוך התארגנות, דבר המלמד על המסוכנות הן לציבור והן לרכושו. עצם העבירות כשלעצמן יש בהן כדי ללמד על סכנה מהימלטות מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט, גם לאחר השחרור.

בנסיבות אלו מתקיימת אפוא הוראת סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

בדיקה מעמיקה יותר ומלאה של שאלת השחרור בחלופה תיעשה על ידי השופט שידון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ולא בשלב הזה.

אשר על כן, נוכח היקף החומר המצוי, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של החשודים עד ליום 30.11.2009 שעה 14:00.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תש"ע, 26/11/2009 במעמד הנוכחים.

חנא סבאג, שופט

הוקלד על ידי: גיל שוורץ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: