מדינת ישראל נ' ח'לאילה

החלטה

1.מבקשת הנאשם עולה כי מועד הדיון המקורי היה ידוע לו. עו"ד שהנאשם מינה לייצגו בהליך זה פנה לביהמ"ש בבקשה לדחות את מועד הדיון, ובקשתו נענתה.

משנקבע מועד חדש לדיון לאחר בקשה שהגיש ב"כ הנאשם, יש לראות את הנאשם כמודע למועד זה. הסניגור הינו שלוחו של הנאשם, ודינה של הודעה שנמסרה לסניגור כדין הודעה שנמסרה לנאשם, לכל דבר ועניין. מובן מאליו כי ביהמ"ש לא יידרש למערכת היחסים שבין הנאשם לבא כוחו והוא אינו נדרש לוודא כי הסניגור מסר את המידע הרלבנטי לנאשם. לפיכך, גם אם יש ממש בטענות הנאשם כנגד סניגורו, אין בטענות אלו כדי להצדיק את מחדלו של הנאשם מלהתייצב לדיון.

2.מעבר לצורך אומר כי דינה של טענת הנאשם להידחות גם לגופו של עניין. ככל שיש ממש בטענה כי הסניגור התעלם מפניותיו הרבות של הנאשם היה על הנאשם לפנות לבית המשפט ולהתעניין מה בגורלו של התיק והוא היה מנוע מלשבת בחיבוק ידיים במשך חודשים ארוכים.

3.על פי הפסיקה, על מבקש שלא התייצב לדיון לשכנע את בית המשפט כי מדובר בנסיבות שעוצמתן מגיעה עד כדי הצבעה חד-משמעית על כך שההרשעה נעשתה בטעות וכי אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו (ראו: ב"ש (י-ם) 8935/09 כדורי נ' מדינת ישראל).

הנטען בבקשה שלפני אינו מלמד על כך שההרשעה נעשתה בטעות:

בניגוד לנטען בבקשה, בפסיקה נקבע זה מכבר כי מכשיר הינשוף הינו מכשיר אמין אשר ניתן לבסס הרשעה על ממצאיו (ראו: ע"פ (י-ם) 4897/09 מדינת ישראל נ' מיכל, ע"פ (י-ם) 2648/08 קיטרובסקי נ' מדינת ישראל). מאוחר יותר, בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בו קבע הרכב שופטים את אמינות מכשיר הינשוף (עפ"ת (י-ם) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עוזרי), נקבע כי כיום כבר אין עוררין שמכשיר הינשוף הינו אמין, חוקי וראוי לשמש לאכיפה בפלילים בתחום שאליו נועד (עפ"ת (י-ם) 55523-08-10 לוי נ' מדינת ישראל).

טענת המבקש כי המכשיר באמצעותו נבדק לא היה תקין הינה טענה סתמית, שאינה נתמכת באסמכתאות, ואף לא בתצהירו של המבקש. ממילא, אין בה כדי להצביע באופן חד משמעי שההרשעה נעשתה בטעות.

זאת ועוד, ברגיל, לא תופק תוצאה באמצעות מכשיר ינשוף תקול. לפיכך, גם אם יש ממש בטענת המבקש כי נדרשו ממנו מספר ניסיונות לנשוף בטרם שהתקבלה תוצאה במכשיר, הרי שמסתבר כי הסיבה לכך היתה נשיפה לא תקינה מצדו של המבקש, ולא תקלה במכשיר.

סיכומו של דבר, לא הוצג נימוק המצדיק את העובדה שהבקשה מוגשת למעלה מ- 5 חודשים לאחר שניתן פסק הדין. כמו כן, המבקש לא הציג נימוק שיהיה בו להצדיק העדרו הדיון, ולא הצביע על כך שנגרם לו עיוות דין בהרשעה או בעונש.

לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: