מדינת ישראל נ' זריהן(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת.פ. 09 – 10 – 12415, במסגרתו מואשם המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.9.09, לאחר חצות, באיזור כיכר זיו שבחיפה, המשיב, אשר הגיע לאיזור בעקבות קריאה טלפונית מבנו הקטין, תקף קטין יליד 1993 (המתלונן), אשר חשב שהיכה את בנו. המשיב תקף את המתלונן בעזרת כלי זכוכית אותו ניפץ על צווארו והחל מכה את המתלונן בעודו שכוב על הרצפה במכות אגרוף לפניו. לאחר מכן, כאשר המתלונן נמלט על נפשו, המשיב המשיך לרדוף אחריו כברת דרך ואז עזב את המקום (האישום הראשון). בהמשך, ביום 19.9.09, פנה המשיב באמצעות אחרים לאביו של המתלונן והציע לשלם פיצויים לבנו כדי למנוע מעורבות המשטרה באירוע (האישום השני).

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין השאר, עדויות רבות הקושרות את המשיב למקום ולמעשה, כגון עדויות המתלונן וחבריו וכן עדויות נוספות; הודאת המשיב במעורבות באירוע; צילום מצלמות אבטחה שצילמו את המשיב רודף אחרי המתלונן; תעודה רפואית ותמונות של המתלונן.

המבקשת טוענת כי מעשיו של המשיב מקימים חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יסכן את בטחון המתלונן ואת בטחון הציבור. עוד טוענת המבקשת כי המשיב שיבש הליכי משפט כאשר פנה באמצעות אחרים לאביו של המתלונן והציע תשלום כספי בתמורה לכך שהמשטרה לא תהיה מעורבות. מעשים אלו, כמו גם העובדה שבין עדי התביעה נמצאים עדים אותם מכיר המשיב, מקימים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט. עוד מציינת המבקשת כי המשיב הסגיר עצמו למשטרה רק ביום 11.10.09, כשלושה שבועות לאחר האירוע, זאת על אף שידע שהוא דרוש לחקירה ומכאן שקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה. המבקשת מציינת כי למשיב מספר הרשעות קודמות, כשהאחרונה מהם משנת 2005 בגין החזקת סכין למטרה לא כשרה.

ב"כ המשיב טוען כי אין בראיות המצויות בתיק החקירה משום ראיות לכאורה בעלות עוצמה מספקת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נטען כי ראיות התביעה מתבססות בעיקרן על הודעות המתלונן והודעות שמסרו חבריו שנכחו באירוע. נטען כי עדותו של המתלונן רצופה תמיהות וסתירות של ממש עד כדי שאין בה כדי להוות ראיה לכאורה לאשמתו של המשיב או לכל הפחות אינה בעוצמה המצדיקה, אף בהשתלבותה עם יתר הראיות, את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

גרסת ההגנה היא כי המתלונן תקף את בנו של המשיב באכזריות, תוך שהוא מכה אותו באגרופים, חונק אותו ומפיל אותו על הרצפה ומאיים עליו שיחסל אותו. בעקבות זאת הגיע המשיב למקום והמתלונן תקף אף את המשיב, אשר התגונן מפניו.

עוד טוען ב"כ המשיב כי מדובר באירוע שארע על רקע תקיפתו הברוטאלית של בנו ומדובר בסערת רגשות של ממש בה שהה המשיב. נטען גם כי פרט לעבירה של החזקת סכין או אגרופן מלפני 5 שנים, עברו של המשיב ישן ולכן אין מדובר בעבר פלילי שיש בו כדי לשלול שימוש בחלופת מעצר. נטען כי המשיב הינו נשוי ואב לשני ילדים קטינים ועבד עד לאחרונה כנהג מונית. משפחתו נמצאת בקריסה נפשית של ממש. המשיב הסגיר עצמו למשטרה וקיימות חלופות מעצר במרחק רב מהעיר חיפה בפיקוחם של ערבים. על כן, מבקש ב"כ המשיב לשקול שחרורו לחלופת מעצר.

יש לציין כי לביהמ"ש הוגש מכתב ממשפחתו של המתלונן, המציין כי המתלונן חושש לצאת את הבית לבדו, מסתגר, סובל מכאבי ראש עזים ועצבנות יתרה וכי פציעותיו חמורות ומפריעות לתפקודו היום יומי.

לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.

בתיק קיימות, בין היתר, הודעותיו של המתלונן, המפרט את האירוע וכן הודעות של חבריו, אשר ראו אדם מבוגר מכה את המתלונן. אחד החברים של המתלונן מציין כי לפתע הגיע ילד עם אבא שלו שמחזיק צנצנת או בקבוק ובלי הכנה מוקדמת ובהפתעה גמורה ניפץ האב את חפץ הזכוכית על צווארו של המתלונן והמשיך לתת למתלונן אגרופים לאחר שהמתלונן נפל וכן המשיך לרדוף אחריו כשהמתלונן ניסה לברוח ממנו. עד זה מציין כי לילד שהגיע עם אביו הייתה מכה אדומה ליד העין. עדה אחרת שהייתה במקום, שבילתה עם המתלונן וחבריו, מציינת כי המתלונן שפך לאיתי, בנו של המשיב, את משקה הוודקה ששתה, מתוך דאגה לאותו קטין ולאחר מכן שמה לב שהעין של אותו קטין בשם איתי אדומה, אך לא ראתה שהמתלונן היכה אותו. העדה מספרת כי לאחר מכן הגיע למקום אביו של איתי, הוא המשיב, שהיה ממש עצבני ולאחר שאיתי הצביע על המתלונן המשיב היכה אותו עם חפץ מזכוכית בפנים והמשיך להכותו גם אחרי שנפל על הרצפה ורדף אחריו כשהמתלונן ברח מפניו. העדה איננה מכירה את המשיב אך הבינה מדבריו של המשיב כי הוא אביו של איתי.

כן קיימות בתיק תעודות רפואיות המעידות על חתכים שנגרמו למתלונן בפנים ובצוואר, תפירת הפצעים והחתכים, חבלה באף ונזק לשיניים של המתלונן.

כאמור, קיימות בתיק גם הודעותיו של המשיב, הקושר עצמו למקום ולזמן האירוע, אך טוען כי הגן על עצמו ועל בנו (איתי) מפני המתלונן.

חבר של איתי העיד כי ראה את המתלונן צועק על איתי, בנו של המשיב וטען שהמתלונן "הביא לאיתי כפה לעין" ואז איתי נפל וקיבל מכה בראש. לאחר מכן ראה העד את איתי מגיע עם המשיב, אבא שלו למקום האירוע במרכז זיו. בעדותו של עד זה במשטרה נתגלו מספר סתירות, כאשר בתחילה חשש לספר שהוא ואיתי שתו אלכוהול ולאחר מכן הודה שהם שתו אלכוהול.

בתיק קיימות עדויות של מכרים של המשיב, אשר ניסו לפנות לאביו של המתלונן בשם המשיב, כדי שזה לא יתלונן למשטרה נגד המשיב וכן עדותו של אבי המתלונן, לגבי פניות שקיבל מאנשים אלה לבטל את התלונה.

על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום. עדותו של המתלונן נתמכת, כאמור, בעדויות נוספות של חבריו שהיו במקום, למרות שהם אינם יודעים לנקוב בשמו של המשיב כמי שפגע במתלונן, אך הם מציינים שמדובר באדם מבוגר שהגיע עם איתי ואף המשיב עצמו קושר עצמו לזמן ולמקום האירוע, כאשר טענתו היא כי הגן על עצמו ועל בנו. קיימים מסמכים רפואיים המתעדים את פציעותיו של המתלונן. קיימות ראיות לכאורה גם לניסיון לשיבוש הליכים ולהמלטות מן הדין, כמפורט לעיל.

אמנם יש עוד לבחון את טענות המשיב לעניין הגנה עצמית, אך ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 ;

בש"פ 868/08 אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08).