מדינת ישראל נ' זרדב

הכרעת דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.עפ"י הנטען בכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 29/01/09 שעה 12:20 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 5794661 בשד' החשמונאים , במודיעין הוא השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב.

תגובת הנאשם לדו"ח היתה: "אני לא דיברתי עם פלאפון, זה מירס".

3.בהקראה טען הנאשם: "לא השתמשתי, הטלפון היה מונח בצד באוטו בצד, לא נגעתי בו, לא החזקתי".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, דוד טליאז עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי במהלך פעילות שגרתית עם רכב שלא מזוהה כרכב משטרתי נסע במקביל לרכב הנאשם והבחין בנהג כאשר הוא אוחז בידו השמאלית מכשיר סלולרי ומצמידו לאוזן שמאל.

בחקירתו הנגדית העיד כי ראה את הנאשם שלוש פעמים אוחז במכשיר הסלולרי, לפני הרמזור, ברמזור עצמו וגם אחרי הרמזור. לאחר שחצה את הרמזור עקף העד את הנאשם ועצר אותו.

העד העיד, כי שמר על קשר עין רצוף.

6.הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי לא דיבר בטלפון כיוון שזה בלתי אפשרי לדבר בטלפון, בעודו נוהג במשאית סמי טריילר עם נגרר ובזמן שהוא היה צריך לפנות בצומת ולהחליף הילוך.

אני נותנת אמון בעת/1 שהעיד כי הבחין שלוש פעמים בנאשם מבצע העבירה. תשובתו הספונטנית של הנאשם במועד ביצוע העבירה, שאמר לשוטר שזה מירס ולא טלפון תומכת בעדות זו.

הנאשם הודה כי זו הייתה תגובתו הספונטנית. הסברו בבית המשפט, כי אמר זאת לשוטר רק משום שהתכוון שיש לו ברכב דיבורית של מירס ולא השתמש בטלפון אינו אמין ונראה כי אך נועד לחלצו מן האישום המיוחס לו. אילו הייתה לנאשם דיבורית ברכב, הוא היה מדגיש זאת בפני השוטר ובכך היה מסכל את החשד, בין אם המכשיר הוא מסוג מירס או מכשיר סלולרי אחר.

באמירתו כי המכשיר שדיבר בו הוא מירס בלי לציין שיש לו דיבורית ברכב למירס, יש משום הודאה בביצוע העבירה, כי אין הבדל לעניין ביצוע העבירה אם הדיבור נעשה במכשיר זה או אחר.

8.כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשם על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות, ועדותו מסתייעת.

ערה אני לעובדה, כי הרשעת הנאשם במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של עד התביעה, אולם עדות זו מסתייעת בתגובתו הספונטנית של הנאשם בעת רישום הדו"ח, על כן ניתן להרשיעו על סמך עדות השוטר בלבד.

9.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, המיוחס לנאשם בכתב האישום. לפיכך אני מרשיעה אותו בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

ניתנה והודעה היום י"א חשון תשע"ב, 08/11/2011 במעמד הנוכחים.

לאה שלזינגר שמאי, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מדובר בשימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב.