מדינת ישראל נ' זקרי ואח'

הרקע

1.הנאשם שלפני הודה ביום 09.11.11 בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, לפיו ביום 07.07.08, בשעות הלילה, בחנות "טיב טעם" בתל אביב, בה עבדו הנאשם ואחיו (שהיה נאשם 1 בתיק זה וההליכים נגדו הותלו) כמאבטחים, סייע הנאשם לאחיו לגנוב מהחנות מוצרים בשווי 19,992 ₪, כאשר עמד מחוץ לחנות ושמר על המקום, בעוד אחיו נשא ונטל את המוצרים אל מחוץ לחנות, לתוך מכוניתם של הנאשמים, בכוונה לשלול את המוצרים מבעליהם שלילת קבע. הנאשם הודה בביצוע עבירה של סיוע לגניבה בידי עובד ממעבידו, עבירה לפי סעיף 391 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הצדדים הסכימו כי בטרם הרשעה ישלח הנאשם לקבלת תסקיר משירות המבחן, בין היתר לצורך בחינת אפשרות של המנעות מהרשעה.

תסקיר שירות המבחן

2.לנאשם, כבן 22, זוהי הסתבכות ראשונה בפלילים. הוא רווק, מתגורר בבת ים, עובד מזה כחצי שנה ברחיצת מכוניות ובמקביל משתלם בלימודים בתחום המכונאות. שירות המבחן התייחס למערכת היחסים בין נאשם 2 לאחיו הבכור, נאשם 1, וציין כי הינה מורכבת. הנאשם בעל 10 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות. הוא התגייס לצבא ושוחרר לאחר 3 חודשים, על רקע בעיות בבית. שירות המבחן ציין כי לטענת הנאשם, העבירה נושא כתב אישום זה התבצעה על רקע היגררותו אחרי אחיו הגדול, שעבד עמו במקום ביצוע העבירה, באותה עת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטה לרצות את אחיו הבכור וחושש לאבד את הקשר עמו.

להערכת קצינת המבחן, הנאשם מכיר באחריותו האישית ובמעורבותו בעבירה נושא כתב האישום והוא הביע חרטה על הסתבכותו. שירות המבחן סבור כי יש מקום להעמיד את נאשם 2 במבחן למשך שנה, במהלכה יעבד עמו השירות את העבירה ויהווה מסגרת מכילה ומציבת גבול עבורו.

נוכח היותו בחור צעיר, בראשית דרכו, המשקיע בלימודים מקצועיים ומבקש להוכיח תפקוד תקין, המליץ שירות המבחן לשקול את אי הרשעתו בדין.

טיעוני המאשימה לעונש

3.עמדת המאשימה היא כי יש לעמוד על הרשעת הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר על תנאי וקנס. העבירה הינה עבירה חמורה, המצדיקה ענישה חמורה מזו שהמאשימה מבקשת, אלא שהמאשימה התחשבה בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הודייתו של הנאשם, הבעת החרטה והעובדה כי חלקו בביצוע העבירה הוא של מסייע. הענישה המתבקשת תמחיש הן לנאשם והן לציבור את חומרת המעשה, שכולל פגיעה באמון המעביד. מדובר ברכוש רב שנגנב, אם כי הוחזר לבעליו. טוען נציג המאשימה כי אין בנסיבותיו של נאשם זה נסיבות המצדיקות אי הרשעה, בהתחשב במבחנים שהתווה בית המשפט העליון. הנאשם דנן עובד ברחיצת מכוניות ולא תהיה פגיעה חמורה ומיידית בתעסוקתו, אף לא חשש כי תהיה פגיעה עתידית, שכן הנאשם לומד לימודי הסמכה בתחום מכונאות הרכב. במקרה הזה תהיה פגיעה גדולה יותר באינטרס הציבורי, אם לא יורשע, מאשר באינטרס האישי של הנאשם, אם יורשע.

טיעוני הנאשם לעונש

4.הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, להעמידו בפיקוח ולהמנע מהרשעתו. זאת, לאור גילו הצעיר, עברו הנקי והעובדה שגם מאז המקרה לא נפתחו נגדו תיקים. המקרה נושא כתב האישום היה בגדר מעידה חד פעמית מצערת. האירוע הוא משנת 2008 וכתב האישום הוגש רק ב-2010. כתב האישום תוקן לקולא והנאשם הודה בביצוע עבירה של סיוע לגניבה מידי מעביד. הנאשם לא היה מעורב בפועל בלקיחת המוצרים שנלקחו, אלא שמר, בעוד אחיו ביצע את הנטען. כשראה את אחיו לוקח את המוצרים הוא לא הצליח לעצור בעדו, ועל כך הוא עומד למשפט. יש להתחשב בבעייתיות של הסיטואציה בה עמד הנאשם, כאשר מצא עצמו קרוע בין תפקידו כשומר בחנות לבין אחיו, שגנב את המוצרים. במשטרה טען הנאשם כי ניסה לעצור את אחיו מלבצע את המעשה, ואף רב איתו על כך. יש להתחשב בנסיבות המיוחדות הללו ובדילמה הקשה שבפניה עמד הנאשם. הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע צער וחרטה. לא נגרם נזק בפועל, שכן המוצרים הוחזרו במלואם.

5.לעניין ההמנעות מהרשעה: אמנם הנאשם עובד כיום בשטיפת מכוניות, אך במקביל לומד לימודי מכונאות. הוא נמצא בתחילת חייו והרשעה תגרום לו פגיעה עתידית, שאף אם לא ניתן לומר כעת מה תהיה, הרי ברור שתהיה כזו. למשל, אם ירצה הנאשם לפתוח מוסך מורשה - תעמוד לו הרשעתו לרועץ. האינטרס הציבורי יצא נשכר, דווקא, מאי הרשעתו של הנאשם ומכך שתינתן לנאשם הזדמנות להשתקם.

6.הנאשם אמר כי הוא מצטער על מה שהיה ומדובר במעידה חד פעמית.

דיון והכרעה

7.המסגרת הנורמטיבית

סעיף 71א(ב) לחוק, קובע:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".

כידוע, המנעות מהרשעה היא חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה, לפיו מקום שהוכחה אשמתו של אדם יש להרשיעו בדין. מדובר במצבים קיצוניים, שאינם מתאימים להחלת העקרון הרחב, חרף קביעת אשמה. אלה מצבים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן, בהם עלול להיווצר פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי (ראו ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997) [ענין כתב]; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונית, פ"ד נד(3) 685 (2000) וע"פ 9893/06 מדינת ישראל נ' לאופר [פורסם במאגרים ממוחשבים, 31.12.07]).

בענין כתב התייחס כב' המשנה לנשיא ש' לוין כתוארו אז, לחלק מהקריטריונים הפרטניים, הנוגעים למקרה הספציפי, אותם יש לבחון בעת בחינת האפשרות להמנע מהרשעה, והם: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; השפעת ההרשעה על תחומי פעילות של הנאשם (עמוד 345 לפסק הדין). הפסיקה הוסיפה מספר פרמטרים נוספים הנוגעים לעניינו הפרטי של הנאשם ונסיבות המקרה הספציפי, אותם יש לבחון, כגון גילו של הנאשם ומצבו הבריאותי.