מדינת ישראל נ' זקן

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת - דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

הנאשם הואשם בהתפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז–1977.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, עיינתי בראיות שבכתב האישום ושקלתי אותן, שעיינתי בסיכומים בכתב עולה שהעובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת והנני קובע שהוכח:

שבתאריך הנקוב בכתב האישום, בשעות הבוקר, המתלוננת השאירה את מפתח הבית לדירתה בארון החשמל. לדבריה, בנה היה צריך לחזור מנסיעה מחו"ל ולהגיע לדירה בעת שהיא עמדה להיות מחוץ לדירה.

המפתח הוסתר תחת חפצים בתוך ארון החשמל.

המתלוננת עזבה את המקום וחזרה לדירתה אחרי מספר שעות.

בהגיע המתלוננת לדירתה, גילתה שהמפתח בארון החשמל לא היה מוסתר בארון החשמל כפי שהסתירה אותו.

לאחר כניסתה לדירה המתלוננת גילתה שכספת שבדירה נפרצה ונגנבו חפצים וכסף מזומן מהדירה.

מעתקי טביעות אצבע הועתקו מדלת ארון החשמל בו הוסתר המפתח, מדלת ארון חשמל בקומה א' של הבניין ומהכספת הקטנה שבתוך דירת המתלוננת. בארון החשמל ליד דירת המתלוננת זוהתה טביעת אגודל יד שמאל של הנאשם. הטביעה הועתקה מהדופן הצר של הדלת. בדלת ארון חשמל בקומה א' זוהה אגודל יד ימין של הנאשם.

המתלוננת העידה שהיא מנקה את ארון החשמל ליד דירתה כל שבועיים בערך.

המאשימה גם ביקשה מבית המשפט לראות כחיזוק לראיות נגד הנאשם בכך שהנאשם עלה לקומה א' בממ"י בעת שהשוטרים הגיעו למקום. לטענת המאשימה, הנאשם התחמק מלהתייצב בתחנת המשטרה וכשראה את השוטרים והבין שבאו לעצרו בגלל ההתפרצות לדירת המתלוננת, הנאשם "ברח" לקומה א' שבתוך הבניין. מנגד טען הנאשם שהוא הודיע לשוטרים שהוא יגיע לממ"י בשעה 10:00 באותו יום ומייד לאחר קבלת טיפול יבוא למשטרה. בתמיכה לטענתו לגבי תוכן השיחה עם המשטרה, הנאשם העיד את אחותו. ב"כ הנאשם הצביע על כך שהשוטרים הגיעו למקום בשעה שהנאשם טוען שהודיע שיגיע לממ"י וכן טען, שאם הנאשם אכן ביקש לברוח אין זה סביר שיכנס לתוך הבניין.

מהעדויות בפניי עולה שקומה א' הוא המקום בו הנאשם היה אמור לקבל את מנת האדולן. התרשמתי, שההתעקשות של הנאשם להגיע לקומה א' הייתה נעוצה בקבלת הטיפול לפני שהוא נלקח לחקירה ולכן אינני רואה את האירועים בממ"י כחיזוק לראיות נגד הנאשם.

אשר על כן, הראיה היחידה נגד הנאשם היא טביעת האצבע שלו על ארון החשמל בו הוסתר המפתח. אין טביעות אצבע של הנאשם על החפצים בתוך ארון החשמל שבו הוסתר המפתח, אין טביעות אצבע של הנאשם על המפתח עצמו ואין טביעות אצבע של הנאשם בתוך הדירה. כאמור, לא נמצאה התאמה בין טביעות האצבע שעל הכספת לטביעות האצבע של הנאשם. מדברים שנאמרו במהלך שמיעת הראיות הבנתי שגם נבדקה טביעת נעל בזירה שלא ניתן לשייכה לנאשם. לא נמצא כל חפץ שנגנב מהדירה ברשות הנאשם. גם אין ראיה תומכת לט.א. שהנאשם היה בבניין ביום ההתפרצות.

לעניין, הסברי הנאשם להימצאות טביעות האצבע שלו על ארון החשמל ליד הדירה ועל ארון החשמל בקומה א', הנאשם הסביר שהוא מקבץ נדבות וייתכן כשעבר ליד ארונות החשמל ופשוט נגע בארונות. ב"כ הנאשם הצביע על כך שבארון החשמל ליד דירת המתלוננת, מדובר בט.א. של אגודל יד שמאל כשידו הדומיננטית של הנאשם היא יד ימין. מכאן, ביקש ב"כ הנאשם מבית המשפט להסיק שהנאשם לא פתח את ארון החשמל אלא סגר את ארון החשמל.

אולם, גם אם הנאשם יכול לתת הסבר תמים להימצאותו בבניין, העובדה שמצאו טביעות אצבע של הנאשם גם בארון החשמל בקומה א' וגם בארון החשמל בו הוסתר המפתח, מעידה לכאורה שלא מדובר בסתם צירוף מקרים אלא שהנאשם פתח את ארונות החשמל בבניין המגורים. בהעדר הסבר אחר להתעניינות של הנאשם בארונות החשמל, גם צריך להניח את האפשרות שהנאשם חיפש למצוא משהו בתוך הארונות, כגון מפתח שדייר הסתיר בארון החשמל.

למרות האמור, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק. טביעת האצבע של הנאשם מוכיחות רק שבשלב מסויים בתקופה של כשבועיים (לדברי המתלוננת היא מנקה את הארון כל שבועיים בערך) הנאשם בא במגע עם ארון החשמל. אולם, גם אם הנאשם נגע בארון יום לפני ההתפרצות לדירה וללא קשר להתפרצות או שנגע בארון שבוע לפני ההתפרצות, יש בפני בית המשפט את אותה ראיה.