מדינת ישראל נ' זקזוק(עציר) ואח'

גזר דין

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם כניסה לישראל שלא כחוק.

ב"כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל תוך שתיארה את הפגיעה באינטרס המוגן של בטחון הציבור וריבונות המדינה ועבודתן התקינה של רשויות הביטחון ואכיפת החוק, לפי מתחם הענישה המקובל בגין עבירה זו שנע בין חודש ל- 6 חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר על תנאי. ב"כ המאשימה הוסיפה, כי הנזק החברתי, הכלכלי והביטחוני למדינה הוא רב שכן המדינה משקיעה משאבים רבים לצורך סגירת הגבולות והפעלת מערך מודיעיני, זאת לצד הנזק הכלכלי שכרוך בהעסקת עובדים לא חוקיים.

ב"כ המאשימה הוסיפה, כי לאור העובדה שמדובר בעבירה נפוצה וחרף הרגיעה שקיימת כיום על פני השטח, הסכנה הפוטנציאלית מכל שב"ח נותרה בעינה.

לפיכך עותרת ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמים עונש במתחם הענישה הראויה.

לעומת זאת טוענת הסניגורית, כי קביעת מתחם ענישה בהתאם לעמדת המאשימה הוא שגוי ומחמיר באופן בלתי סביר עם מי שהורשע בעבירה של כניסה לישראל. הסניגורית הפנתה לטבלת השוואה בנוגע לרמת הענישה בעבירה זו במחוז חיפה וטענה, כי ברבים מהמקרים בהם הנאשמים הם ללא הרשעות קודמות, העונש שנגזר היה עונש צופה פני עתיד בלבד. כמו כן, הפנתה הסניגורית להודעת ערעור אשר הגישה לביהמ"ש המחוזי בתיק 17586-01-13 ובה שטחה את טיעוניה לגבי רמת הענישה בגין עבירה מסוג זה ועיקרם, כי ענישה מחמירה אינה מקדמת את ההרתעה ומכל מקום הרף התחתון במתחם הענישה אשר צוין בדברי ב"כ המאשימה אינו הולם את העבירה בה עסקינן.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני מאמצת את הפסיקה המנחה של בתי המשפט המחוזיים במחוז נצרת ומחוז מרכז (ע"א 41708-07-12 וע"פ 57019-07-12) לגבי מתחם הענישה בגין עבירה זו, כאשר העיקר לענייננו בתיק זה הוא הרף התחתון של מתחם הענישה – הוא הרף עליו נישא הדיון בטיעוני הצדדים לעונש.

אגב כך אוסיף, כי בתיק ע"פ 17586-01-13 (נצאר חטאטבה נ' מ"י) של בית המשפט המחוזי בחיפה, בית המשפט המליץ על העמדת תקופת המאסר על 32 ימים במקום 30 ימי מאסר כפי שנגזר עליו בבית משפט השלום, והצדדים שם קיבלו את המלצת בית המשפט, אף שמדובר היה בערעור על העונש מטעם הנאשם (ככל הנראה משיקולים הקשורים לקיצור מנהלי של תקופת המאסר).

במקרה דנן מדובר בנאשמים נטולי הרשעות קודמות אשר ביצעו את העבירה מבלי לבצע עבירות נלוות נוספות. כמו כן, לקחתי בחשבון את עברם הנקי של הנאשמים והודאתם בהזדמנות הראשונה.

יחד עם זאת, לא נטען וגם לא הוכח בפניי, כי קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות אשר מצדיקות סטייה כלפי מטה ממתחם העונש ההולם.

בשים לב למכלול השיקולים אשר צוינו לעיל, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל למשך חודש ויום החל מיום מעצרם ביום 7.2.13.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 45 ימים למשך שנתיים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יבצע עבירה דוגמת העבירה בה הורשע בתיק זה, ויורשע בגינה.

זכות ערעור למחוזי תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ג, 13/02/2013 במעמד הנוכחים.

ג'ני טנוס, שופטת

החלטה

שירות בתי הסוהר ידאגו להבאת הנאשמים ליום 19.2.13 שעה 13.00 לצורך מתן עדות.

כמו כן, אני מורה לשב"ס לאפשר לכל אחד מהנאשמים לבצע 3 שיחות טלפון לאזור השטחים על חשבון שב"ס.

ניתנה והודעה היום ג' אדר תשע"ג, 13/02/2013 במעמד הנוכחים.

ג'ני טנוס, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: