מדינת ישראל נ' זקור(עציר)

החלטה

המבקשת הגישה כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת איומים, עבירה לפי סע' 192 לחוק העונשין.

עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 17.10.11 בשעות אחה"צ, במסגרת פעילות משטרתית במחסום שהיה באזור עכו העתיקה, כאשר שוטר מנע מהמשיב להכנס עם סוס ועגלה לתחומי העיר העתיקה, איים המשיב על השוטר בפגיעה שלא כדין בחייו ובגופו בכך שאמר לו "אני ישבתי 3 שנים בבית הסוהר, אני אשב עליך עוד 10 שנים, זה לא מפריע לי. מי שיפגע לי בפרנסה שלי אני אפגע בו".

ב"כ המבקשת מפנה למזכרים ולדוחות הפעולה של השוטרים ולהודעת החשוד שמבססת במידה מסוימת את האמירה הנ"ל.

לעומת זאת טוען הסניגור, כי המשיב לא הובן כהלכה, שכן הוא לא התכוון לאיים כפי שהדבר עולה מתוך דבריו בהודעה, ולכן לא התגבשו יסודות עבירת האיומים ואין כל מסוכנות. מה גם שיתר השוטרים, פרט למתלונן, לא הזכירו כי המשיב אמר שהוא יפגע במתלונן.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה עולה, כי המתלונן השוטר מר שובש ראיק, אישר את העובדות המתוארות בכתב האישום ואת הסיפא בדברי המשיב שהוא יפגע בו. לעומת זאת, יתר השוטרים אשר נכחו באותו מקום בסמוך למתלונן ושמעו את דברי המשיב ציינו שכל מה שאמר שהוא ישב עליו 10 שנים, מבלי לציין שהמשיב אמר כי הוא יפגע בו.

ההסבר שמוסר המשיב בהודעה שלו לגבי אותן 10 שנים שהוא מוכן לשבת בבית סוהר, יכול ליתן תמונה אחרת ממה שטוענת המבקשת. יחד עם זאת, קשה להשתחרר מהרושם כי האמירה "מוכן לשבת עליך 10 שנים" היא לא אמירה שחפה מאיומים, ומכל מקום, היא לא אמירה תמימה למדי.

יחד עם זאת ובאיזון הראוי, אני סבורה כי אין מקום לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בנסיבות אלה, אני מורה על שחרור המשיב.

בשולי ההחלטה אציין כי הסניגור הציע להרחיק את המשיב מהמתלונן. יש בדעתי לקבל תנאי זה, אם כי יש להבהיר, כי אין באמור כדי למנוע מהמתלונן או כל שוטר אחר לגשת למשיב במסגרת מילוי תפקידו.

אשר על כן, אני מורה על שחרור החשוד בתנאים המפורטים להלן:

1.אני אוסרת על המשיב ליצור קשר כלשהו עם השוטר, רס"מ ראיק שובש, או להטריד אותו בכל דרך אחרת.

2.המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך של 7000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור.

ניתנה והודעה היום כ"א תשרי תשע"ב, 19/10/2011 במעמד הנוכחים.

ג'ני טנוס, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: