מדינת ישראל נ' זעאנין(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש. זמיר), מיום 10.4.2011, אשר הורתה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בתנאים כפי שקבעה בהחלטתה.

נגד המשיב ואדם נוסף הוגש כתב אישום, בו מיוחסות למשיב עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות למגורים כדי לבצע עבירה, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בעובדות כתב האישום נטען כי המשיב ואדם נוסף, תושבי האזור, נכנסו ושהו בישראל שלא כדין. כמו כן נטען כי הם התפרצו לביתו של אדם בקיסריה וגנבו מתוכו רכוש רב. עוד נטען כי המשיב הציג עצמו בפני שוטר כאילו הוא תושב קלנסווה, שעה שכתובתו הנכונה היא רמאללה.

במקביל הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון בבקשה זו לא חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, והדיון התמקד בשאלת עילת המעצר, והחלופה. בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 7.4.2011 קבע כי קיימת עילת מעצר הן של מסוכנות והן של חשש להימלטות מאימת הדין, בשים לב שהמשיב הינו שבח, גם אם מבחינה עובדתית המשיב לטענתו מתגורר מזה שנים ארוכות בארץ (בעיר לוד).

עוד קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 7.4.11, כי ניתן יהיה לקדם פניו של הסיכון הנשקף מפני המשיב בתנאי שחרור נאותים, ודחה את הדיון לתאריך נדחה על מנת שהמשיב יציג מפקחים מתאימים.

בדיון הנדחה, ביום 10.4.11, הוצגו שני מפקחים בפני ביהמ"ש, וביהמ"ש החליט לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בפיקוחם.

על כך הערר. העוררת טוענת כי ביהמ"ש קמא לא נתן את המשקל הראוי לכך שלמשיב 3 הרשעות קודמות בעבירות שבח, התחזות לאדם אחר, זיוף והחזקת נכס חשוד כגנוב. כמו כן כי המשיב הורשע בשנת 2005 בעבירת התחזות לאדם אחר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, זיוף וכניסה לישראל שלא כדין, ושב והורשע בשנת 2007 בעבירה של התחזות לאדם אחר במטרה להונות. אז בתיק זה, טוענת העוררת, הציג עצמו המשיב בפני השוטר כתושב קלנסווה, אחר כך אמר שהוא תושב רמאללה. בפועל, לטענתו, הוא תושב העיר לוד. העוררת טוענת איפוא כי לא ניתן ליתן אמון במשיב בנסיבות אלה. עוד היא מציינת את הפסיקה כי בעניינם של נאשמים תושבי הרשות קיים חשש טבוע להימלטות מאימת הדין. העוררת מציינת גם כי שחרור המשיב למעצר בית בבית אשתו בלוד מהווה מעין מתן גושפנקא רשמית לעורר שהוא שבח להמשיך ולהתגורר שלא כדין בישראל. לטענת העוררת אין חלופה שתאיין את מסוכנותו של המשיב ועל כן יש לעוצרו עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב מתנגד לכך. לטענתו ביהמ"ש בחן בקפידה ובשום שכל את העניין ומנה את כל הנסיבות ומצא לנכון במקרה זה לשחרר את המשיב לחלופה, ויש להותיר החלטתו על כנה.

אכן ביהמ"ש קמא, נתן החלטה מנומקת ומפורטת, הן ביום 7.4.11 והן ביום 10.4.11. בהחלטותיו אלה ציין בנוגע לעילת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, כי מסוכנות זו אינה מצוייה ברף הגבוה, נוכח העובדה שמדובר בעבירת רכוש בודדת, ונוכח עברו הנקי מעבירות רכוש של המשיב, זולת הרשעה אחת, משנת 2007, בעבירת החזקת נכס החשוד כגנוב.

באשר לעילת החשש להימלטות מאימת הדין, ציין ביהמ"ש קמא כי המשיב, בפועל, מתגורר מזה שנים רבות במדינת ישראל עם אשתו בעיר לוד, ומנהל כאן תא משפחתי, ובנסיבות אלה קטן החשש להימלטות מאימת הדין.

הועלתה במהלך הדיון טענה כי נגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, אולם במהלך

הדיון הוברר כי ככל הנראה טענה זו אינה נכונה וכי תוקף המאסר על תנאי פג זה מכבר.

בית המשפט קמא הגיע בנסיבות העניין למסקנה כי ניתן לקדם את פניו של הסיכון הנשקף מפני המשיב בדרך של מעצר בית מלא בביתו שבלוד, ואין הצדקה להחזקתו במעצר מאחורי סורג ובריח דווקא, ואינני סבור כי שגה בהחלטתו.

יחד עם זאת כדי להפחית עוד יותר את הסיכון להימלטות המשיב לתחומי הרשות, נראה לי כי ראוי "לעבות" את תנאי השחרור כפי שנקבעו על ידי בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 10.4.2011, באופן הבא:

א.אני מעמיד את סכום ההפקדה במזומן על סך של 20,000 ₪.

ב.אני מורה על איזוק אלקטרוני.

בכפוף לשינויים הנ"ל כל יתר תנאי השחרור כאמור בהחלטה מיום 10.4.11 יעמדו על כנם.

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"א, 12/04/2011 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: אורטל בוקובזה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: