מדינת ישראל נ' זנקו

בפני

כב' השופט עופר נהרי

הנאשם מזוכה, וזאת מחמת הספק.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי ביום 17.10.11 בשעה 15:42 נהג הוא ברכב (מונית) בקלות ראש בצומת הרחובות פרישמן ושד' מסריק בת"א בכך שפנה שמאלה בצומת בקלות ראש ובניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר וטען בישיבת ההקראה כי אמנם נהג במקום אך לא בקלות ראש.

לנוכח הכפירה נקבע התיק להוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר שגיא קנטרוביץ (ע.ת. 1) ובמסגרת עדותו הוגשו הדו"ח שערך וסקיצה שערך (סומנו ת/1, ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1) וכן חברו מר יעקב מזרחי (ע.ה.2).

לאחר ששקלתי את המיכלול שהוצג בפני, ולכשנתתי את דעתי ,בין היתר, גם לכך שבתיק זה נדרש אני לזהירות יתרה לא רק לנוכח העובדה כי התביעה מבקשת להשתית הרשעה על יסוד עדות של עד יחיד מטעמה, אלא שעדות זו היא של עד מעורב, מצאתי כי מתקיים ספק סביר אשר הימנו ראוי כי הנאשם יהנה בתיק זה.

עד התביעה ייחס למעשה לנאשם, במשתמע, עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, וזאת מכח היסק.

עד התביעה העיד בהגינותו כי לא ראה את האור שהיה ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם ואיננו יודע איזה אור היה ברמזור בכיוון נסיעת הנאשם.

עד התביעה ציין בת/1 כי הוא עצמו בלם בלימת חירום ואילו מוניתו של הנאשם עברה במהירות לכיוון כיכר מסריק, וכי נסיעתו שלו (של עד התביעה) נעשתה באור ירוק ברמזור מבחינתו.

אל מול עדותו של עד התביעה מצויה עדות של הנאשם ושל חברו (אשר נטען ע"י הנאשם כי היה עמו ברכב) על כי הם ביצעו את הפניה בצומת זה באור ירוק מבחינתם.

מונחות לפיכך לפני למעשה עדויות לכאן ולכאן, זו מול זו, באשר לאור ברמזור בכיוון הנסיעה של שני כלי הרכב המעורבים.

מחד גיסא מצויה גירסתו של השוטר כנהג על כי האור בכיוון נסיעתו שלו היה ירוק, ומאידך גיסא מצויה גירסתו של הנאשם (ושל חברו) על כי האור בכיוון נסיעתו היה ירוק.

השוטר העיד כי נכנס לצומת ונאלץ לבלום בשל חלוף המונית שבה נהג הנאשם.

הנאשם וחברו העידו כי השוטר לא נכנס לצומת וכי דרכו של השוטר לא נחסמה.

בתיק זה – וזאת יושם נא כאמור לב – השוטר איננו בגדר צופה אובייקטיבי לחלוטין מן הצד, אלא בגדר עד שהוא גם נהג מעורב אשר כלפיו בוצעה עפ"י הטענה העבירה.

כמובן שאין פירושו של דבר כי בכל מקרה שכזה אין כביכול להשתית קביעה עובדתית על יסוד עדות השוטר, אלא אך פירושו של דבר כי יש לקחת בחשבון במשקלה של העדות את העובדה שמדובר בעד מעורב ולנקוט באותה מידה של זהירות מתבקשת כאשר שוקלים את העדות על רקע המיכלול.