מדינת ישראל נ' זנון(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הגישה המדינה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בבסיס הבקשה שני אירועים של פסילה מנהלית אשר ננקטו נגד המשיב ע"י קצין משטרה כאשר בכל אחד מן המקרים נפסל המשיב למשך 30 יום בנוכחותו ולא הפקיד את רשיונו.

בכל אחד מן המקרים טען המשיב כי רשיון הנהיגה אינו בידיו ולכן לא בוצעה ההפקדה הלכה למעשה.

ביום 8.11.10 נתפס המשיב כאשר הוא נוהג ברכב שיכור לכאורה, כאשר הוא נוהג בזמן פסילה ואם לא די בכך, הרי שהמשיב ניסה לברוח מהשוטרים, מסר להם שם כוזב ובכך ניסה לכאורה לשבש את חקירתו.

ב"כ המשיב הסכים כי יש בתיק החקירה ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה במצב שכרות, לכן לא ארחיב בנקודה זו.

ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, טען ב"כ המשיב כי הצהרת המשיב בפני קצין המשטרה כי אין לו רשיון להפקדה וקבלת צו הפסילה למשך 30 יום די בהם כדי להתחיל את מניית תקופת הפסילה המנהלית ולמעשה בתום 30 יום מיום שנפסל המשיב, פקע צו הפסילה שלו.

ב"כ המדינה הפנה לחוק (תקנות 555 יחד עם 557(ב) בפקודת התעבורה) וטען כי משלא הופקד רשיון הנהיגה בידי הקצין הפוסל ומשלא הופקד תצהיר בידיו בהתאם לתקנה 557(ב) לא החלה מניית הפסילה המנהלית והמשיב היה תחת פסילה כפולה עת נהג ברכב.

בחנתי היטב את טענות הצדדים מול הראיות שבתיק החקירה ומול החוק והגעתי למסקנה כי הצדק עם טענות המדינה.

סעיף 47 (ח) בפקודת התעבורה , תשכ"א-1961 קובע מפורשות כי "בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה." בהתאם לתקנה 555 יחד עם תקנה 557(ב) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 חלה חובה על נהג שרשיונו נפסל להפקיד את רשיון נהיגתו בידי הרשות הפוסלת.

במידה ורשיונו של הנפסל אבד עליו להפקיד תצהיר בידי הרשות הפוסלת במקום רשיון נהיגתו.

ללא הפקדת רשיון נהיגה או תצהיר אבדן תחתיו, לא תחל להימנות הפסילה אף שהפסילה תקפה ופעילה מרגע הטלתה.

תקנה 557(ב) קובעת מפורשות כי תצהיר יהיה לפי פקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א – 1971.

במקרה שבפני רשיון נהיגתו של המשיב לא אבד או פקע אלא לא היה בידיו לטענתו.

בכל אופן, רשם הקצין הפוסל בטופס השימוע כי "הרשיון לא היה עליו".

בנסיבות אלו, ובהתאם לחוק, וכפי שנרשם בצו הפסילה שנמסר למשיב, חובה היה על המשיב להגיע עם רשיונו למשטרה ולהפקידו לצורך תחילת מניית פסילתו.

גם אם היה המשיב בסיטואציה בה רשיונו אבד או פקע (מה שלא עולה מחומר הראיות שבפני) גם אז חובה היה על המשיב להפקיד תצהיר בידי הרשות הפוסלת בפרוצדורה הקבועה בתקנה 557(ב) בתקנות התעבורה.

החוק אינו מכיר בהצהרה בעל פה ולא די באמירה כזו או אחרת בפני קצין משטרה כדי להתחיל את חישוב הפסילה.

החוק בנקודה זו ברור לחלוטין, ומשלא פעל אזרח בהתאם לקבוע בו, ובמידה וימשיך לנהוג מעבר ל-30 הימים שנקבעו בצו הפסילה המקורי, הרי שאותו אזרח נוהג בזמן פסילה.

בנוסף, מחומר החקירה שבפני עולה כי המשיב נלקח לחקירה ביום 13.6.10 לתחנת דימונה בעקבות חשד לביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה וזאת לאחר שנפסל בהליך מנהלי. שם, במשרד התנועה, נחקר בנושא זה ע"י הרמ"ת מר אליהו טימסית ונגבתה הודאה של המשיב בנושא זה.