מדינת ישראל נ' זנגי

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אציין כי ביום 13.10.08 סמוך לשעה 20:00, אז הלך לו המתלונן, צעיר כבן 19, לתומו ברחוב בנצרת עילית, כאשר הנאשם ואדם נוסף תפסוהו בידיו, שאלו אותו שאלות שונות ודרשו לדעת היכן סמלי רכבו של אבי הנאשם שנגנבו יומיים קודם לכן. המתלונן השיב כי אינו יודע והשניים עזבו אותו אך המשיכו ללכת לצידו, כשהנאשם מאיים עליו כי אם יראה אותו שוב "יזיין אותו".

בהמשך הצטרף אל השניים בחור שלישי, ואזי תקף הנאשם את המתלונן בכך שסטר לו, ובשלב מסויים הכה אותו במכה חזקה באמצעות חפץ חד, וגרם לו לפצע מדמם, חתך באורך של כ- 7 ס"מ במצחו ופצע שטחי מתחת לעינו, שהצריכו טיפול רפואי לרבות תפרים.

המתלונן שהיה מכוסה בדם ניסה להימלט מן המקום, ובסופו של דבר קיבל סיוע מבן דודו שהיה בקרבת מקום.

הנאשם כבן 25 ואין לו הרשעות קודמות. לבקשת הסניגור הוגש תסקיר קצין מבחן בעניינו, המפרט את נסיבות חייו.

מן התסקיר עולה כי הנאשם השלים 12 שנות לימוד ושירות צבאי חלקי, ומאז עבד בעבודות שונות, ואף הציק תעודת הצטיינות ממקום עבודות הקודם. כן הציג הנאשם תעודות שונות בדבר סיום קורס ניהול והקמת עסק ולימודים בקונסרבטוריון במגמת פיתוח קול.

בשנת 2009 החל בלימודי הנדסת תעשייה וניהול במכללת נצרת עילית, ואף על כך הציג מסמכים.

מוצאו של הנאשם במשפחה נורמטיבית, ככלל, אך מן התסקיר עולים גם קשיים תפקודיים מסויימים במישור המשפחתי.

אשר לעבירה, אין הנאשם נוטל עליה אחריות. בפני קצין המבחן המשיך לטעון את אשר טען בבית המשפט, כי הותקף והגיב מתוך צורך להתגונן.

קצינת המבחן שיקפה לנאשם את הקשיים הגורמים לערעור יכולת השליטה שלו על דחפיו התוקפניים, והציעה לו להשתלב בתהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, ואולם הנאשם סירב להתחייב לתהליך טיפולי ארוך טווח והביע דעתו כי אינו זקוק לתהליך כזה, מאחר ומסוגל לתפקד באופן חיובי בכוחות עצמו.

משכך, סבורה קצינת המבחן כי הנאשם יתקשה להפיק תועלת מקשר טיפולי כזה, ואין היא רואה טעם בהטלת צו מבחן.

לדעתה, צו שירות לתועלת הציבור, אשר יחבר את הנאשם באופן מוחשי לחומרת ותוצאות מעשיו ויאפשר לו לכפר עליהם עשוי להיות אפקטיבי במקרה זה.

כן ממליצה היא לבטל את הרשעתו של הנאשם, העלולה ליצור עבורו מחסומים במציאת מקום עבודה בתום לימודיו, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בצעיר נעדר עבר פלילי, בעל פוטנציאל אישי חיובי העומד בתחילת דרכו בחיים.

התובעת מבקשת להותיר את הרשעתו של הנאשם על כנה ולהטיל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. היא מפנה לאמור בתסקיר קצינת המבחן, אך מסתייגת מהמלצותיו. לטענתה, המלצת שירות המבחן מנותקת מכל איזון נכון ומתבקש בין האינטרס הציבורי לבין נסיבות הנאשם. לדעתה, חסה קצינת המבחן על הנאשם והמליצה לבטל את הרשעתו כדי למנוע פגיעה במישור התעסוקתי העתידי, מבלי שהנאשם טרח לציין את טיב העיסוק ומידת הפגיעה.

התובעת מציינת גם את העובדה כי הנאשם לא נטל אחריות למעשיו, וכי מדובר במעשה חמורים של תקיפת צעיר על רקע של מה בכך, ביחד עם אחר ותוך שימוש בחפץ חד שהביא לפציעתו של המתלונן, ומחייב תגובה עונשית חמורה.

לשיטתה, ביטול הרשעתו של הנאשם אינה עומדת במבחנים שנקבעו לענין זה בפסיקה, ויחטיא את חובתו של בית המשפט להרתיע אחרים דוגמתו מלשוב ולבצע מעשים דומים בעתיד.

הסניגור טוען כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים ביטול הרשעתו של נאשם. אף הוא מפנה לתסקיר ולדרך חייו הנורמטיבית של הנאשם. לדעתו, אין כל ספק כי הרשעת הנאשם תהווה מכה אנושה לעתידו, ומבחינות רבות תחסום בפניו את האפשרות להשתלב במעגל העבודה, בוודאי בתחום הנלמד על ידו כעת.

לדבריו, הנאשם הפיק את מלוא הלקחים מן האירוע, ונוכח תפקודו הנורמטיבי ראוי הוא לאמון שניתן לו על ידי שירות המבחן ויש לאפשר לו לסיים את ההליך בלא שיוכתם בהרשעה.

הסניגור מפנה לפסיקה התומכת בטענותיו ומבקש להעניק לתסקיר שירות המבחן משקל ראוי, וטוען, ברוח פסיקה זו, כי המלצת שירות המבחן נותנת מענה הולם הן לאינטרס הציבורי והן לעניינו של הנאשם.