מדינת ישראל נ' זמנה(עציר)

הכרעת דין

לבקשת הנאשם ובא כוחו אני מרשה לנאשם לחזור בו מכפירתו בעובדות כתב האישום.

לבקשת ב"כ המאשימה ומנימוקיה ובהסכמת הנאשם ובא כוחו אני מורה לתקן את כתב האישום עפ"י הבקשה כמבוקש (כתב האישום תוקן ע"י ב"כ המאשימה ואושר בחתימת ידו).

הואיל והנאשם מודה בעובדות כתב האישום המתוקן אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תש"ע, 25/03/2010 במעמד הנוכחים.

מוחמד מסארווה, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן וזאת לאחר שהנאשם כפר ונשמעו ראיות התביעה ביקש הנאשם לחזור בו מכפירתו, כתב האישום תוקן תוך מחיקת עבירת תקיפת בת זוג תוך שעובדות כתב האישום תוקנו בהתאם כך הרשעתו של הנאשם הינה בעבירות של איום, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 ועבירה של היזק לרכוש במזיד עבירה על סעיף 452 לחוק העונשין התשל"ז 1977.

הואיל ופרטי האירוע נשוא כתב האישום המתוקן המפורטים בכתב האישום ובית המשפט שמע את עדותה של המתלוננת, אין מקום לחזור על פרטי האירוע, במיוחד לנוכח העובדה שבאי כוח הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו חזר בו הנאשם מכפירתו, כתב האישום תוקן בהתאם, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן וכך הורשע הנאשם בעבירות שבכתב האישום המתוקן.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש הרחיב על החומרה העולה מהתנהגותם של עברייני אלימות במשפחה והנזק הנגרם לבנות זוגם, לבני משפחתם וכי לנוכח העובדה כמקובל בהרבה מן המקרים, בנות הזוג ובני המשפחה אינם מתלוננים על מעשה עברייני אלימות וכזה מגיע עוברת המתלוננת הרבה סיוטים לרבות העדתה במהלך שמיעת המשפט, ב"כ המאשימה בהתחשב בעובדה שלנאשם עבר פלילי אף שאיננו מכביד אך הוא כולל בין היתר עבירה של תקיפת סתם של בית זוג, עבירה שנעברה ביוני 1998, ובה הורשע הנאשם בשנת 2000 ושם נגזר עליו עונש של מתן התחייבות, ומאסר על תנאי. ב"כ המאשימה מבקש שלא להקל ראש במעשיו של הנאשם כפי שמפורטת בכתב האישום המתוקן ומבקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, חתימה כל כתב התחייבות ופיצוי המתלוננת.

מנגד טען ב"כ הנאשם כי מדובר באדם שאיננו עבריין אלימות ואיננו אלים כלפי בני משפחתו, נהפוך הוא, לבני הזוג 4 ילדים גילאי שנתיים עד 17, הנאשם ולצורך טיפול בהשתלת כליה לבנו הקטין, הוא תרם כליה ממנו ובנו נמצא עדיין בטיפול, הנאשם נכנס לאירוע נשוא כתב האישום עקב זאת שבחברת שכנים הוא שתה ואיבד את השליטה למעשיו וכך התרחש האירוע נשוא כתב האישום.

ב"כ הנאשם טעון כי לא מדובר בעבריין אלימות מכל סוג, ההרשעה הקודמת הינה משנת 2000 ומאז חלפו כ-10 שנים מבלי שהנאשם הסתבך בעבירה מסוג כלשהו ועל כך מעיד גליון הרשעותיו הקודמות.

הנאשם עד למעצרו עבד באופן מסודר במקום עבודתו ועל כך מעידים עמיתיו לעבודה אשר מעידים על אדם רגיש, רב קשב וכנראה שהאירוע נשוא כתב האישום הוא חריג בהתנהגותו של הנאשם.

באי כוח הצדדים הציגו לביהמ"ש פסיקה כל אחד לתמוך בעמדתו, דבר המעיד כי ענישה היא דבר אינדיבידואלי אשר בית המשפט גוזר בהתאם למימדי והיקף העבירה ובהתחשב בנסיבותיו של הנאשם לרבות מעורבותו במעשה ועברו הפלילי עפ"י האישום הפלילי.

התרשמתי כי אין מדובר בנאשם אלים וכי ניתן לקבוע שהמעשה נשוא כתב האישום הינו חריג בהתנהגותו ובעיקר כלפי בני משפחתו, על כן ובהתחשב בכל הטיעונים שהועלו בפני הן לקולא והן לחומרא אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל לתקופה של 10חודשים החל מיום מעצרו הוא יום 20.9.2009 .

2.מאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יישא בו, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה של אלימות או עבירה של איומים ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

3.אני נמנע מלהטיל על הנאשם קנס כספי ופיצוי למתלוננת מאחר והתלוננת בת זוגו והעונש אשר הוטל על הנאשם מחייב את המשך מאסרו עד לתום התקופה שנקבעה.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תש"ע, 25/03/2010 במעמד הנוכחים.

מוחמד מסארווה, שופט