מדינת ישראל נ' זמלין ואח'

הכרעת דין

החלטתי להורות על זיכויו מחמת הספק של נאשם 1 מעבירה של חבלה ברשלנות בגין אי אספקת אמצעי בטיחות, ומעבירה של אי אספקת אמצעי בטיחות, בעבודה. כמו כן, החלטתי לזכות מחמת הספק את שני הנאשמים מעבירה של חבלה ברשלנות בגין אי מסירת מידע לעובד בדבר סיכוני בטיחות ומעבירה העצמאית של אי מסירת מידע לעובד.

החלטתי להרשיע את נאשם 1 בעבירה של אי גידור משטח עבודה לפי תקנה 9 לתקנות הבטיחות בעבודה.

מבוא

"המקרה לא מסובך" (ת/8 ש' 21). כך אמר בחקירתו במשטרה היועץ לעניני בטיחות של פרוייקט הקמת חניון "חנה וסע" בהר הרצל, בביצוע הקבלן הראשי רמט חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ וקבלן המשנה חברת י.ב.יובל בינוי והנדסה בע"מ.

למרות האמרה הנ"ל, אוכל לומר בתום ההליך שלפני, שהחוקרים במקרה "הלא מסובך" לא הצליחו לעשות עבודה שלמה, החקירה לא היתה מדויקת, ולא נעשתה באופן מקצועי וראוי. החוקרים השונים שהשתתפו בחלקים שונים של גבית ההודעות לא הצליחו ליצור תמונה ברורה ושלמה בה המידע שנאסף הוא קוהרנטי. תחת זאת, נוצרה תמונה מעורפלת ובלתי מדויקת – לפחות לפי חומרי הראיות שהובאו לפני בית המשפט. כבר בניסוח כתב האישום ניכר הערפול כאשר המאשימה מציינת שבנסיבות שאינן ידועות לה במדויק ארעה תאונה וכאשר בפתח סיכומיו של ב"כ המאשימה טען לעובדה , שלא נכללה בכתב האישום, ושעליה היו דיונים רבים, לגבי אופן התרחשות הארוע.

על כך, נוסף שיהוי עצום, בלתי מוסבר ולכן גם בלתי מוצדק, בהגשת כתב האישום. עובדה זו הביאה לכך שהועלו טענות בענין השיהוי ע"י הנאשמים, אבל ניכר שגם התביעה היתה כבולה ומנועה מלנסות לפענח את הארוע בצורה ברורה יותר ומושלמת יותר, שכן יש להניח שגם היא לא היתה יכולה, באופן סביר, לבצע השלמות חקירה כארבע שנים וחצי לאחר הארוע וכאשר החקירה, לכאורה, הסתיימה כחודש לאחר הארוע.

מאליו מובן שבאופן מסוים, ולו בגדר אפשרות, יתכן שגם נבצר מהנאשמים ללקט ראיות שהיו יכולות להבהיר את התמונה ולתמוך בגרסאותיהם – גם אם ברור ומובן מאליו שלא עליהם הנטל להוכיח את חפותם, אלא על התביעה להביא את בית המשפט לרמת שכנוע שמעבר לכל ספק סביר בכל קביעה של ממצא עובדתי, ומכך לכל מסקנה משפטית הנובעת מקביעה כזאת.

אופן ניהול החקירה, חוסר השלמות בה, חוסר הדיוק בה, חוסר איסוף הממצאים מהזירה, דהיינו, מאתר הבניה, חוסר הרציפות שנדרשה בהשלמת החקירה כתוצאה מהשוואת הודעות שנגבו, כתוצאה מסתירות שנבעו מהן וכיוצ"ב – הביאו לתהיה אליה התיחס ב"כ נאשם 1 בפתח סיכומיו – והיא בדבר ההכרח להביא את הנאשמים לדין פלילי עקב הארוע. בהחלט ישנו אינטרס ציבורי מובהק לאכוף את החוקים והתקנות שנועדו להביא לבטיחות עובדים באתרי עבודה. לצורך השגת המטרה החשובה של שמירת חייהם ושלמות גופם של עובדים, יש מקום גם לנקיטת הליכים פליליים במקרים המתאימים וזאת כדי ליצור את ההרתעה ואת כובד הראש הנדרשים מבעלי אחריות על עובדים. אולם, אין בכך לומר שהעמדה לדין היא דרך הכרחית גם כאשר הראיות בדבר האחריות הפלילית אינן חד משמעיות.

לצד החובה להביא כל מנהל עבודה וכל אחראי על עובדים להבנה, באופן העמוק ביותר, לאחריותו כלפי העובדים ולחובתו להקפיד בצורה מלאה על כל הוראות החוק והתקנות בתחום הבטיחות בעבודה, ישנה חובה של המאשימה להיות זהירה בהאשמה פלילית, שמטבע הדברים מענה את נפשו של הנאשם ומעיקה עליו . עליה לעשות כן בתוך פרק זמן סביר מאז תום החקירה, וכשבידיה ראיות שיש בהן פוטנציאל ממשי להביא לקביעת אשמתו ולהרשעתו של מי שנתפס כבעל החובות והאחריות שהופרו.

במקרה הנדון מצא בית המשפט את עצמו משוטט על פני גרסאות לא שלמות, גרסאות סותרות, גרסאות כבושות, שנשמעו שנים רבות אחרי הארוע ,ולא ניתנו בידי בית המשפט ראיות על פי הן יוכל לקבל תמונה טובה ומשקפת, הבנויה מכל הפרטים שנדרשו. כך נשאר בית המשפט עם תהיות רבות, עם ספקות ועם תחושה שהוחמצה האפשרות להגיע לחקר האמת. דווקא משום שלכאורה מדובר "במקרה לא מסובך", ישנה אי נחת ממצב זה.

א. רקע כללי ודיוני

בכתב האישום מיום 26/10/10 יוחסו לנאשמים העבירות של חבלה ברשלנות (לפי סעיף 341 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין"), אי מסירת מידע לעובד בדבר הסיכונים הקיימים במקום העבודה (לפי תקנות 2 +15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט-1999 , להלן: "תקנות הדרכת עובדים") והעסקת עובד ללא הדרכת בטיחות (לפי סעיף 10+15 לתקנות הדרכת עובדים).

נאשם 1 הואשם בנוסף גם בעבירות של אי גידור משטח עבודה המצוי בגובה של מעל 2 מטרים, ואי התקנת אמצעי בטיחות למניעת נפילתו של אדם (לפי סעיפים 9, 168 בהתאמה לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח-1988 , להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה").

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23/04/06 בשעה 08:45 או בסמוך לכך, עסק המתלונן בעבודות פירוק ופינוי של תבניות יציקה מקיר חיצוני של מבנה גשר, בעומדו על גבי פיגום בגובה של 9 מטרים וברוחב של כ-80 ס"מ, אשר לא היה מגודר אותה עת. באופן שאינו ידוע במדויק למאשימה, בעת שהמתלונן עמד על גבי משטח העבודה העליון בפיגום ובעודו מנסה לחבר תבנית יציקה אל אנקול עגורן (מנוף), נפל המתלונן מהפיגום וצנח מטה , לעומק של 9 מטרים. כתוצאה מהנפילה נגרמו למתלונן שברים בפנים, בכף היד ובאגן הירכיים והוא נותר עם נכות צמיתה בשיעור של 63%.

אתר הבניה בו אירעה התאונה הוקם ע"י רמט חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ (להלן: "רמט" או "הקבלן הראשי"), במסגרת פרוייקט להקמת חניון "חנה וסע" אותו יזמה בשדרות הרצל בירושלים, אשר בוצע ע"י חברת י.ב. יובל בינוי והנדסה בע"מ (להלן: "יובל" או "קבלן המשנה"). על פי הנטען בכתב האישום, במועד האירוע היה הנאשם 1 מנהל העבודה המוסמך מטעם רמט והאחראי מטעמה על עבודות הבניה באתר, ואילו הנאשם 2 שימש כמנהל אתר הבניה מטעם יובל, אשר היתה גם מעסיקתו של המתלונן.

על פי כתב האישום, השניים היו אחראים מכח תפקידם ומכח הוראות הבטיחות בעבודה לבטחונו של המתלונן ושל יתר העובדים באתר הבניה , וגרמו ברשלנותם לפציעתו של המתלונן, בכך שלא הדריכו אותו בהוראות הבטיחות המתחייבות באתר הבניה. הנאשם 1 הואשם בנוסף גם בכך שאפשר ביצוע העבודות על גבי משטח מוגבה מעל הקרקע בלי שדאג לגידורו, ובלי שסיפק למתלונן אמצעי בטיחות למניעת נפילתו מהפיגום, בדמות חגורת או רתמת בטיחות.

טרם מתן תשובתם של הנאשמים לכתב האישום הועלתה על ידם טענה של הגנה מן הצדק, מכוחה עתרו להורות על ביטולו של כתב האישום מחמת שיהוי בלתי סביר בהגשתו, שכן כתב האישום הוגש כארבע שנים וחצי ממועד קרות האירוע, וכחצי שנה טרם תום תקופת ההתיישנות. ביום 22/12/11 דחיתי הבקשה לביטול כתב האישום, מן הטעם שלא הוכחה פגיעה ממשית בהגנת הנאשמים עקב השיהוי הרב בהגשת כתב האישום. יחד עם זאת, אפשרתי לנאשמים לשוב ולהעלות הטענה בתום שלב הראיות, לאחר שיישמעו העדים וניתן יהא לעמוד על מידת מהימנותם ועל הנזק שנגרם, ככל שנגרם, להגנת הנאשמים עקב השיהוי.

ביום 05/12/12 וביום 05/02/13 נשמעו אפוא העדים מטעם המאשימה, חמישה במספר: המתלונן (ע"ת/1) ; עבד אלחמי אלחמאיסה (להלן: עבד) ואסמעיל אבו-ריאן קאדר (להלן: קאדר) - שני פועלים נוספים שעבדו עם המתלונן על הפיגום ביום האירוע (ע"ת/2, ע"ת/3); הגב' מרינה בולוצקי, מפקחת עבודה במשרד התמ"ת אשר חקרה את נסיבות התרחשות התאונה מטעם אגף הפיקוח על העבודה, וערכה דו"ח חקירה אשר הוגש כראיה (ת/13) מטעם המאשימה (ע"ת/4) ; החוקר שלמה פאר אשר גבה הודעותיהם של הנאשמים ושל יתר העדים בפרשה (ע"ת/5).