מדינת ישראל נ' זלצר

החלטה

דו"ח פעולה מיום 19.9.09 התקבל וסומן ת/1.

גיליון תצלומים נתקבל וסומן ת/2.

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תשע"א, 01/05/2011 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך שביום 17.9.09, סמוך לשעה 16:15 החנה את רכבו לחוף הכנרת במרחק 45

מטרים מקו המים. חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים התשנ"ז-1997 אוסר על נהיגת רכב בחוף הים. חוף הים מוגדר כרצועת קרקע ברוחב של 10 מטרים מנקודת גאות המים שבחוף וכולל בהגדרה זו גם את ים כנרת (ראה סעיפים 1 ו- 2 לחוק הנ"ל).

הנאשם מודה, כי אכן הגיע למקום ברכבו אך לטענתו החנה את הרכב במרחק העולה מ- 100 מטרים מקו המים. לטענתו, נהג בו הפקח בצורה לא נאותה, סירב למדוד את המרחק בנוכחותו ולא הביא כל ראיה בדבר המרחק האמור.

מטעם התביעה העיד בפני מר אלי גבאי, פקח רשות הטבע והגנים, המופקד, בין השאר, על אכיפת שמירת הסביבה החופית ברשות הטבע והגנים. הן בעדותו בע"פ והן בדו"ח מיום 19/9/2009 שהוגש (ת/1), מוסר העד כי הגיע למקום והבחין ברכבו של הנאשם חונה שם כשבסביבתו שני אחרים עם גלשנים בשלבי הכנה לגלישה. לאחר חילופי דברים קצרים עם הנאשם, אשר טען כי הוא חונה במקום כדין, נכנס הנאשם לרכב והרחיקו למרחק חוקי. העד צילם בשלב זה את הרכב. הנאשם חזר למקום בדרכו למים כשהוא ממהר, סירב למסור גרסתו והתעלם ממן הפקח תוך שהוא מגלה כלפיו זלזול. העד מדד בשלב זה את המרחק ממקום חניית הרכב אל קו המים באמצעות סרט מדידה וזאת עפ"י סימן שסימן בחול וכן סימני הצמיגים (קוליסים) שנותרו על החול. עפ"י מדידה זו, היה המרחק 45 מטרים מן הנקודה הרחוקה ביותר של קו המים.

מטעם העד הוגשו גם תצלומים (ת/2), בהם נראה הרכב במקום חנייתו המקורי וכן נראה שילוט האוסר על נסיעת רכב במקום. בצילום השלישי נראה הרכב כשעל שמשתו מודבק דו"ח ברירת הקנס שרשם העד לנאשם. גם בחקירתו הנגדית עמד העד על גרסה זו. לשאלת הנאשם מדוע לא ביצע את המדידה בנוכחותו ובמועד שבו צילם את הרכב, הסביר העד כי הנאשם מיהר, הזיז את הרכב מן המקום וסירב לכל תקשורת עימו באופן שמנע את ביצוע המדידה בעוד הרכב עומד במקום, או בנוכחות הנאשם.

הנאשם אף הוא העיד וטען, כי דברי העד אינם אמת. לטענתו, העמיד את רכבו בטווח של יותר מ- 100 מטרים מקו המים וטענת העד כי המרחק אינו מגובה בראיה, שהרי ניתן היה לבצע את המדידה בנוכחותו אך העד סירב לעשות כן ונהג בו בגסות. זהו גם הטעם לכך שסירב לשתף פעולה עם העד ולחתום על ההודעה ואף למסור גרסה בכתב.

לאחר ששמעתי את עדויות עד התביעה והנאשם, סבורני כי עדותו של העד היא העדות המהימנה. מדובר בעובד ציבור שעסק במילוי תפקידו בדרך שגרה. הנאשם לא נתן כל הסבר מדוע יבחר העד לנוהג דווקא בו בגסות ולהעליל עליו עלילת שקר בעניין מיקום רכבו, על כך שלא הובאה כל ראיה כי נהג כך גם לגבי אחרים. הנאשם עצמו אישר כי סירב לשתף פעולה עם העד ובכך חיזק בעיני את גרסת העד ולפיה, לא יכול היה לבצע את המדידה בעוד הרכב ניצב במיקומו המקורי, או אף בנוכחות הנאשם. העד תיעד את הארועים באופן מסודר ומפורט, חזר על הדברים גם בע"פ. התרשמותי הייתה מעדות אמינה ללא ניסיון להגזמה ואני מקבלת את הדברים שנשמעו מפיו ונרשמו על ידו כמשקפים את מצב הדברים בשטח.

הנאשם טוען כי גרסתו היא גרסת האמת, ולראיה הגיש תלונה כנגד העד ואף הדגיש את העובדה כי בחר לנהל את ההליכים בתיק זה על אף שהדבר היה כרוך בהפסד ימי עבודה ובהוצאה כספית, כנגד סכום זעום יחסית של ברירת הקנס. אינני רואה בעובדות אלו ראיה לכך שדברי הנאשם הם אמת. אילו כך היה, הרי שדי היה בכך שאדם מבקש להישפט תחת ברירת הקנס על מנת להביא אוטומטית לזיכויו. שיקוליו של הנאשם בניהול המשפט הם כמובן עניינו אך הכרעת הדין ניתנת עפ"י דיני הראיות והתרשמות בית המשפט ללא קשר להחלטה זו של הנאשם.

עבירה לפי חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים היא עבירה של אחריות קפידה (ראה סעיף 7(ב) לחוק) אך, מכל מקום, הנאשם מאשר כי החוק היה מוכר לו היטב ומשהוכח בפניי כי הרכב ניצב במרחק של 45 מטרים מקו המים, הרי שבכך הרימה התביעה את הנטל שהוטל עליה להוכחת האמור בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה ברכב בחוף הים, כמפורט בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ז בניסן התשע"א, 01/05/2011 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בנהיגה לחוף הכנרת והחניית הרכב במרחק של 45 מטרים מקו המים וזאת, לפני כשנה וחצי.